פסק דין בסוגיית השפעה בלתי הוגנת בצוואה ובמתנה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה מיום 8.11.2021  (תמ"ש 38712-07-11) שעניינו ארבעה הליכים קשורים המתנהלים בין צאצאי המנוח מר ס. א. ז"ל (להלן: "המנוח"). במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט את תביעת שבעה מילדיו של המנוח (להלן: "הילדים" או "האחים"), כאשר רק שניים מהם מצאו לערער  על פסק הדין  (להלן: "המערערים").

המערערים עתרו לקיום צוואתו האחרונה של המנוח, מיום 1.5.2011 (להלן: "הצוואה האחרונה"), עתירה אותה דחה בית המשפט קמא אחר שקבע כי זו נערכה תחת  השפעה בלתי הוגנת (ת"ע  29046-06-16). לצד קביעתו זו ובהתאם לה, קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב לקיום צוואתו המוקדמת של המנוח מיום 4.9.2006 (להלן: "הצוואה הראשונה") (ת"ע 30050-06-16).

כן דחה בית המשפט את תביעת המנוח, שלאחר מותו נוהלה על ידי האחים, לביטול מתנה שהעניק לבנו י. א. ז"ל(להלן :"י.") – בית מגורים בכפר סבא  (להלן: "המתנה" או "בית המגורים") (תמ"ש 38712-07-11).

הנדרש לנדון

1. המנוח אב לתשעה, נפטר במהלך ההליך המשפטי בהיותו בן 97.

2. המנוח עבד משך עשרות שנים בדיר כבשים שהיה בבעלותו. ברבות הימים הופקע שטח הדיר על ידי עיריית כפר סבא, הפקעה אשר הניבה למנוח כספים ונכסים שנוהלו על ידו והפכוהו לאיש אמיד.

במהלך כל השנים עבד לצד המנוח בנו - י., תחילה בדיר הכבשים ואחר כך בניהול משותף של עסקיו. מעת שכך, הודיע המנוח לי. כי בכוונתו להעניק לו מחצית  מעסקיו וכן התחייב להעניק לו את בית המגורים במתנה. י. ומשפחתו אף התגוררו עם המנוח בבית המגורים ומתגוררים שם עד היום.  

3. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא עלתה תמונה, עליה לא חלוקים הצדדים, כי המנוח לא היה איש נוח לבריות והיה בעל מזג כעסני ורגזני, ועל אף האמור, ליווה אותו י. כל השנים, חי לצדו, סר למרותו, סייע לו בעסקיו ובצרכי היומיום, זאת אף כאשר הזדקן המנוח והפך סיעודי.

4. בשנת 2006 ערך המנוח את צוואתו הראשונה במסגרתה הוריש את כלל רכושו לנכדו, בנו של י. ז"ל, ס., הקרוי על שמו (להלן: "המשיב"). בצוואה זו טרח המנוח והדגיש : "...ואני מדגיש כי ילדי: : ע. א., א. א., ד.  א., ש. א., ג. א., י. א., ר. א., ג. א. ות. א. אינם זוכים בכל חלק מעזבוני" (סע' 4 לצוואה).

5. ביום 11.2010, העביר המנוח במתנה וללא תמורה שניים מנכסיו לשניים מילדיו, לי. ז"ל העביר במתנה את בית המגורים ואילו לבנו ש. העניק נכס אחר. נקדים את המאוחר ונציין, כי נוכח האירועים שעמדו בלב ההליך, אשר התרחשו בין השנים 2010-2011, חתם ש. ביום 28.4.2011, לבקשת האחים, על תצהיר ביטול העסקה, וויתר, למעשה, על המתנה שקיבל המנוח. י., מאידך, סירב לוותר על המתנה.

6. ביום 11.2010 הגיש המנוח תלונה במשטרה כנגד המערערת, במסגרתה הלין כנגדה כי היא "דוחפת אותי ומנסה להוציא ממני בכוח שאני אחתום לה על כך שאני מעביר לה את הרכוש שלי...כאשר אני אומר לה שאני לא חותם לה על שום דבר היא שמה לי ניירות שאני אחתום בכוח...בזמן האחרון היא באה יותר ותופסת לי באוזן ומנסה בכוח שאני אחתום. היא אומרת לי אם אתה לא שומע אני אעשה שתשמע ומושכת לי באוזן". (נספח 10 להודעת הערעור).