פסק דין בנושא רכוש, משמורת ומזונות

1.         בפני ארבע תביעות פרידת אישה ואיש. הראשונה, תביעה למזונות ומדור קטינים ואישה; השניה, תביעת האישה למשמורת על הקטינים; השלישית, תביעה רכושית של האישה; הרביעית תביעה רכושית של האיש.

2.         הנתבע (להלן - " האיש") והתובעת מס' 1 (להלן - " האישה") יהודים, תושבי ישראל, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1994 (שניהם יחדיו להלן - " הצדדים"). מנישואין אלו נולדו התובע מס' 2 יליד 28.10.94, התובעת מס' 3 ילידת 7.7.1996, התובעת מס' 4 ילידת 13.2.2000 והתובעת מס' 5 ילידת 24.8.2005, כולם קטינים במועד הגשת שלוש תביעות האישה (יום 9.2.2010) (ארבעתם יחדיו להלן - " הילדים").

3.         הצדדים והילדים התגוררו בבית פרטי שבעלותם ב______ (להלן - "הבית"). האישה והילדים עודם מתגוררים בבית ואילו האיש מתגורר בשכירות ביישוב סמוך.

4.         ההתנהלות הכלכלית של הצדדים אינה שנויה במחלוקת. האיש הוא שהיה אמון על ענייני הכספים המשפחתיים. במהלך תקופת החיים המשותפים האישה לא נטלה חלק בפרנסת המשפחה, בעוד שהאיש לבדו פרנס את המשפחה מעבודתו כשכיר ולאחר מכן אף כבעל המניות היחיד של חברה משפחתית "_____" (להלן- " החברה") (בשלב מסוים הוכנס שותף לחברה, שלא מבני המשפחה, ולימים פורקה השותפות עמו, אך אין לסוגיה זו משמעות ממשית להכרעה בתובענות דנן, ולפיכך לא ארחיב בעניין זה. כן שונה שמה של החברה כפועל יוצא משינוי הבעלות בה). ראו: נספח ב' לכתב ההגנה בתמ"ש 3642/10.

5.         יחסי הצדדים ידעו עליות ומורדות עד אשר החליטו על פירוק התא המשפחתי. הצדדים הביעו רצונם להתגרש זה מזו. ראו: סעיף 4.6 לכתב ההגנה בתמ"ש 3642/10 וכן סעיף 4.1 לסיכומי האישה. בשנת 2006, בטרם הוגשו התביעות לבימ"ש זה, הגיש האיש תביעת גירושין בביד"ר אך זו נזנחה לאחר שהצדדים ביקשו לשקם את חיי הנישואין. ככל הידוע לבית המשפט בעת כתיבת פס"ד זה הצדדים טרם התגרשו.

6.         אין חולק כי גם לאחר פירוד הצדדים, המשיך האיש לפרנס את משפחתו, במידה זו או אחרת. ביום 24.6.10 חויב האיש בתשלום מזונות זמניים בסך כולל של 6,000 ש"ח שמגלמים את התשלומים בהם נשא האיש גם לאחר הפירוד. עוד חויב האיש להעמיד רכב שכור לרשות האישה.

7.         בדיון שנערך בפני ביום 23.5.11 הסכימו הצדדים כי מועד הקרע, הוא המועד הקובע לצורכי איזון המשאבים, הינו יום הגשת תביעות האישה (9.2.10) (להלן - "המועד הקובע או מועד הקרע"). הצדדים מסכימים, כי הבעלות בבית משותפת ויש לפרק את השיתוף בו באופן שכל אחד מהם יהיה זכאי למחצית תמורתו, בניכוי החובות הרובצים עליו (הלוואת המשכנתא והוצאות המכר). כן מסכימים הצדדים, כי הנכסים ברי האיזון הם כלל סכומי הכסף אותם צבר האיש במהלך החיים המשותפים, לרבות זכויות סוציאליות ופנסיוניות וכן הרכב המשמש אותו, אשר נרכש במהלך החיים המשותפים. המחלוקות הרכושיות הן בעניין נכסי הקריירה של האיש, מניותיו בחברה, תביעתו לדמי שימוש ראויים בגין התקופה בה עזב את הבית והאישה התגוררה בו לבדה עם הילדים והלוואה אותה נתן לצד ג'. כן, חלוקים הצדדים באשר למזונות הילדים והאישה והמשמורת על הילדים. אדון בסוגיות אלו אחת לאחת.

התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמטלטלין שהגיש האיש תמ"ש 1186-05-11

8.         הצדדים פירטו לראשונה את משנתם בסוגיית הבית, בכתבי בי - הדין במסגרת התביעה הרכושית של האישה (תמ"ש 3642/10). האיש בחר להגיש תביעה נפרדת שכן לדבריו האישה לא כללה את פירוק השיתוף בבית כחלק מתביעתה הרכושית הנ"ל וביקשה אך לאזן את נכסי הצדדים ולמעשה את נכסי האיש. שכן למעט הבית והמטלטלין שבו אין לאישה נכסים משמעותיים, בבחינת אומרת כולה שלי וכולה שלי.

9.         תחילה טען האיש כי רכישת הבית ממונה בעזרת משפחתו והרישום המשותף מעיד על הקניית מתנה לאישה, אך בשל התנהגותה (ניאופה וחוסר תפקוד כרעיה, כך לטענתו) נשללת זכותה להינות מהמתנה. בהמשך, ביקש האיש לפרק את השיתוף בבית, ע"י מכירתו, באופן שישקף את הרישום, דהיינו מחצה ומחצה. עמדה זו קיבלה ביטוי הן בכתב תביעתו והן בסיכומיו. מצב הדברים הנוכחי הינו איפוא, כי הצדדים מסכימים שהבית שייך לשניהם בחלקים שווים. יחד עם זאת האישה אינה חולקת מהותית על טענת האיש באשר לאופן מימון רכישת הבית.

10.        האיש מעריך את שווי הבית בשני מליון שקלים חדשים, כאשר יתרת הלוואת המשכנתא עומדת על 30,000 ש"ח (הסכומים הינם בערכם כפי שצוינו בכתב התביעה שהוגש ביום 2.5.2011). האישה מבקשת לפרק את השיתוף בבית בחלקים שווים, באופן שבו יקוזזו הסכומים אותם על האיש לשלם לאישה במסגרת איזון המשאבים כנגד חלקו בבית, ואזי היא תקנה בכך בעלות בלעדית על הבית. האישה מעריכה את הסכום אותו יידרש האיש לשלם לה במסגרת איזון המשאבים בסך של כמיליון שקלים חדשים ש"ח.

11.        אכן לטעמי יש מקום ליתן עדיפות לאישה לרכוש את חלקו של האיש בבית, מקום שלא יהיה בכך משום פגיעה קניינית באיש. ככל שמעוניינת האישה לרכוש את חלקו של האיש בבית בסכום אותו יקבל האיש באם יימכר הבית לצד שלישי, הרי שיש מקום ליתן לאישה זכות ראשונים לרכוש את זכויות האיש בבית באותו הסכום. האישה מביעה רצון להישאר להתגורר יחד עם הילדים באותה סביבת מגורים וככל שהאיש אינו ניזוק קניינית, הרי, שמצב העניינים הינו בבחינת זו נהנית וזה לא חסר.

12.        ברם, בשלב זה אין בפני ראייה מספקת באשר לשוויו העדכני של הבית. כן כפי שיובהר להלן, סבורני, כי האישה מפריזה בהערכתה באשר לסך סכומי הכסף להם תהא זכאית במסגרת איזון המשאבים. בנסיבות אלה, לא ניתן כעת לקבל את עמדת האישה לפיה, היא תרכוש את זכויות האיש בבית על דרך קיזוז סכומי הכסף אותם יהיה עליו לשלם לה, באופן שלא תיאלץ להוסיף דבר מכיסה.

13.        לאור האמור הנני מורה על פירוק השיתוף בבית. לצורך ביצוע פירוק השיתוף יבואו ביניהם הצדדים בדברים בתוך 30 יום באשר לשווי המוסכם של הבית וככל שלא יגיעו לכלל הסכמה, ישום את הבית השמאי חי באדי, אלא אם יסכימו הצדדים על שמאי אחר. הצדדים יישאו בשכ"ט השמאי בחלקים שווים.

14.        האישה תודיע לאיש בתוך 30 יום ממועד קבלת חוות דעת השמאי, או מועד ההסכמה על שווי הבית, לפי העניין, האם היא מעוניינת לרכוש את חלקו בבית בהתאם למחיר המוסכם, או לסכום אותו קבע השמאי, לפי העניין. ככל שתודיע כי אינה מעוניינת, או לא תודיע דבר, יוצא הבית למכירה לכל המרבה במחיר ותמורת המכר, בניכוי החובות הרובצים על הבית והוצאות המכר תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

15.        כאמור, האיש עותר לחיוב האישה בתשלום דמי שימוש ראויים. לטענתו, התנהגותה לאחר חשיפתו את דבר ניאופה הנטען, מנעה ממנו מלהתגורר עימה תחת קורת גג אחת. האיש תיאר את האישה כבעלת מצבי רוח משתנים, החיה חיי בטלה. יש לציין כי האיש אינו מפרט את מספר החודשים עבורם הוא מבקש פסיקת דמי שימוש ואף אינו מציין את הסכום המבוקש. 

16.        האישה מתנגדת לבקשה שכן לטענתה האיש מיוזמתו הוא, בחר לעזוב את הבית לאחר שהחל קשר זוגי עם אישה אחרת ולא היא מנעה ממנו מלהתגורר בבית. האישה מכחישה את טענות האיש בדבר התנהגותה וטוענת כי דווקא ניאופו הוא הגורם לעזיבתו את הבית.

17.        בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 קיימת חובת תשלום דמי שימוש ראויים עבור שימוש במקרקעין. אולם חובה זו קמה כאשר שותף אחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, שמנע מיתר השותפים להשתמש באותם המקרקעין. ודוק, אי שימוש בפועל במקרקעין ע"י מי משאר השותפים לא מקנה מיידית זכות לקבלת דמי שימוש. ראו: ע"א 1429/90 זרקא נ' פארס (פורסם במאגרים)

18.        הדברים יפים אף שמדובר בבני זוג המחליטים לסיים את חייהם המשותפים. מחד אין לכפות על בן הזוג להמשיך לגור בכפיפה אחת עם בן הזוג האחר. מאידך אין משמעות הדבר כי בהכרח הופך בן הזוג הממשיך להתגורר בדירה כשוכר בעל כורחו. בתי המשפט נמנעו מלקבוע מסמרות בעניין וההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו. ראו: ע"מ (מחוזי י-ם) 320/02 עפל רפאלי נ' עפל (פורסם במאגרים); ע"מ (מחוזי - חיפה) 363/06 פלונית נ' פלוני, (פורסם במאגרים), בר"ע 9126/05 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים).