פסק דין בנושא מעמד הורות

  פרולוג

1.      במסורת מצאנו שני "קצוות" ביחס למעמד ההורות.

2.      א.      מחד, מצאנו כי ר' שמעון בר יוחאי אומר: "גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכיבודו, שבכיבודו של הקב"ה כתוב: "כבד את ה' מהונך" (משלי ג'); כיצד מכבדו מהונו? מפריש לקט, שכחה ופאה, ותרומה, מעשר ראשון ומעשר שני וחלה, עושה סוכה, לולב ושופר,... מאכיל רעבים משקה צמאים ומלביש ערומים. אם יש לך- אתה חייב בכל אלו ואם אין לך- אין אתה חייב באחת מהן. אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון בין שאין לך הון- "כבד את אביך ואת אמך" ואפילו אתה מסובב על הפתחים!".

         ב.     מאידך- "המגדל נקרא אב ולא המוליד" (שמ"ר, מ"ו).

3.      הנה לפנינו חובה בצד זכות, זכות בצד חובה; חובת סיפוק הצרכים הנה בבסיסי ההורות- שהרי לפי האמור, אין אתה מתקרא הורה אלא אם תעמוד בקיומה; מנגד- כנגד החובה הרחבה, עומדת זכות רבה, שמעמדה כאמור גבוה מהחובה לכבד היושב במרומים!

 4.      הנה הליך זה הציב בפנינו שאלות נוקבות ביחס להורות; זכות קטינות למול זכות "אבות"; זה טוען הכיצד חובה בלא זכות וזה טוען הכיצד זכות בלא חובה; ולפתחי נתגלגלה הסוגיה.

5.      בבג"ץ 5070/95 נעמת נ' שר הפנים, כתב כב' השופט חשין-:

         "תנוח דעתו של חברי: כמוני כמוהו. גם אני לא הזמנתי סוגיה זו להסב עמי אל שולחני.. אלא שלא הרי יורה כהרי ידין. שיורה- יורה או שלא יורה וידין חייב שידין. כפו עלינו הר כגיגית ולא הותרנו שלא לדין ולהכריע".

  עיקרי העובדות (בקליפת האגוז) :

1.      הנתבע והתובעת הכירו בשנת 1998; אין חולק כי בעת ההיכרות היה הנתבע אב לשני ילדים, לאחר מערכת יחסים קודמת, ושב לאחרונה מחו"ל; סמוך לאחר היכרות הצדדים, עברו הצדדים להתגורר זע"ז; הצדדים התגוררו בקיבוץ XXX החל משנת 2000. אין חולק כי הצדדים לא נישאו זל"ז.

 2.              לתובעת אין יכולת להיפקד ב"פרי בטן" בעקבות מחלה וטיפולים שעברה. אליבא התובעת סמוך לאחר היכרותה את הנתבע, סיפרה התובעת לנתבע על בעייתה הרפואית, מחד גיסא, ואת רצונה להקים תא משפחתי, מאידך גיסא; דומה כי אין מחלוקת שרצון זה עבר כחוט השני במערכת היחסים הזוגית. לא ניתן שלא להרהר באמנו רחל ובזעקתה- "הבה לי בנים ואם לא מתה אנכי" (בראשית, ל', א').

 3.     א.      בשנת 2000 לערך, העלתה התובעת מפורשות את כוונתה לאמץ (ראה תצהירה סע' 6 ותצהיר הנתבע סע' 6). אין חולק כי לעת זו סירב הנתבע לרעיון, והדבר גרם לשבר ביחסי הצדדים. לטענת התובעת, לאחר שחשבה על הנושא, החליטה כי ההורות עבורה חשובה מהקשר הזוגי, ועקב תשובת הנתבע (להגדרתה "היסוסיו") החליטה לסיים את המערכת הזוגית.

         ב.      לטענת התובעת כתוצאה מהצהרה זו, נמלך הנתבע בדעתו וניאות להרחיב המשפחה; לטענת הנתבע בשלב זה ועקב תלותו הנפשית בה (כך!), ניאות לשתף עמה פעולה בהליכי האימוץ, תוך שהבהיר לתובעת שלא ימנע ממנה לממש אימהותה, אך האימוץ יבוצע על ידה בלבד.

         ג.       אין חולק כי בשלב זה, בשנת 2001 לערך (ראה תצהיר התובעת סעיף 14) פנו שני הצדדים גם יחד לשירות למען הילד בניסיון לאמץ ילד בישראל; לטענת הנתבע על מנת לסייע לתובעת לאמץ ילד, ולאור מגבלות חוק האימוץ לאותה עת, ניאות הנתבע להציג עצמו כבן זוג השותף להליך (קרי- אימוץ משותף). ראה לעניין זה סעיף 12 לתצהיר הנתבע (ולעניין זה- "אינם יכולים לאמץ ילד במשותף" וגו').

         ד.      אין מחלוקת כי מהלך תהליכי האימוץ בארץ, עברו שני הצדדים אבחונים והדרכות (ראה נספחים ג-ד לתצהיר התובעת). ראה גם עדות הגב' צידון- עמ' 18 לפרוטוקול.

        ה.       בחלוף פרק זמן של כשנתיים- שלוש, ומזור אין, פנתה התובעת לגרסת הנתבע, והצדדים לגרסת התובעת, להליכי אימוץ בחו"ל. תחילה נעשתה הפניה לעמותה מסוימת ולאחר מכן לעמותת "מזל". אין מחלוקת כי לתחושת הכעס עקב אזלת ידה של העמותה הראשונה, לגישת הצדדים, היו שני הצדדים שותפים- הנתבע אף ראה לפנות בנושא זה (נספח "ו" לתצהיר התובעת).

         ו.       אין חולק כי מימון הליכי האימוץ נעשה בעיקרו ע"י התובעת; יחד עם זאת גם הנתבע מודה כי לאחר שהתקשתה התובעת במימון המשך הליכי האימוץ, סייע לה הנתבע (ראה סעיף 17 לתצהירו).

        ז.        בשלב זה אליבא התובעת מבהירה העמותה לצדדים את הקושי בהיותם זוג שאינו נשוי, ומשכך מוצע אימוץ ע"י התובעת כחד-הורית (בעלת בן זוג); הנתבע מנגד מדגיש כי התובעת ראתה לכל אורך הדרך את נושא האימוץ כעניין שלה, ואף הטעימה הקשיים בנושא במכתב שכתבה לאם הנתבע.

         ח.      בשלב זה מוחתם הנתבע על טופס התחייבות לאפוטרופסות (נספח "ח"); לאור משמעות התחייבות זו הבהיר הנתבע כי סרב במקור לחתום על הטופס; לטענתו, פנתה התובעת לאחותה ולגיסה כי יחתמו על הטופס, אך אלו חששו כי הדבר יביא להט.ת חיובים עליהם; משכך, הפעילה (כך לטענת הנתבע) התובעת לחצים על הנתבע, עד אשר זה ניאות לחתום (ראה סעיף 19 לתצהירו).