פסק דין בנושא ירושה-מקרקעין-משפחה

1. בפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופטת סגנית הנשיאה נילי מימון) שניתן ביום 30.1.14 בתמ"ש 3860/07, וכן על החלטת בית המשפט מיום 29.8.13. עניינו של ההליך בתביעה שהגישו המערערים בעמ"ש 49602-02-14 (להלן בהתאמה – התובעים; ערעור התובעים) נגד משיבים 10-1 באותו ערעור (להלן – הנתבעים) לפירוק שיתוף במקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים, והעברת חלקם היחסי של התובעים בדמי שכירות שהתקבלו עבור דירות במקרקעין.

2. בתום שמיעת הערעורים הצגנו בפני הצדדים הצעת הסדר מפורטת לסיום מכלול הסכסוכים וההתדיינות ביניהם. בחלוף מספר ימים הודיע ב"כ נתבעים 8-1 ו-10 על קבלת ההצעה. לאחר מסכת בקשות ותגובות, התקבלה הודעה דומה מאת ב"כ התובעים, אלא שהסכמתו הייתה מלווה בדרישה לשמירה על טענות מסוימות של התובעים. בשלב מסוים נראה היה שניתן להתכנס למתווה המאפשר את סיומו של ההליך בהסדר מוסכם בהתאם להצעתנו, לצד שמירת הטענות במקטע צר של יריעת המחלוקת. למרבה הצער, בסופו של דבר לא הסתייעה הפשרה, וב"כ התובעים הודיע לבית המשפט כי נכזבה התוחלת לסיום המחלוקת בדרך מוסכמת וכי מתבקש מתן פסק דין בערעורים.

3. התפתחות נוספת שהכבידה על ההכרעה בטענות, נוגעות לשינויים שחלו בעמדות חלק מבעלי הדין באשר לסוגיות שבמחלוקת, כדלקמן:

א.        עוד במהלך בירור התביעה בפני בית משפט קמא התעוררה שאלת מעמדה בהליך של תובעת 3 (מערערת 3 בערעור התובעים), לרבות השאלה האם תובעת 3 עומדת מאחורי התביעה שהוגשה בשמה והאם ב"כ התובעים מוסמך לייצגה. לפירוט הדברים נידרש להלן. 

ב.        מספר ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת הערעורים התקבלה בבית משפט זה הודעה מאת ב"כ התובעים לפיה נתבע 9 (שהוא גם המערער בעמ"ש 46394-03-14) העביר אליו בקשה למחיקת ערעורו ולקבלת ערעור התובעים. למרות זאת, לדיון בערעורים התייצב בא-כוחו של נתבע 9 (שהגיש בשמו את הערעור הנזכר וכן עיקרי טיעון בהם ביקש את דחיית ערעור התובעים) וציין כי אין לו כל מידע באשר להסכמה שהושגה בין מרשו לבין התובעים, ולמעשה "אין לי שום עמדה בתיק הזה" (עמ' 5 לפרוטוקול).

ג.         לאחר שמיעת הערעורים, ובעיצומה של שקלא-וטריא שב"כ הצדדים ניהלו מול בית המשפט בקשר להצעת הפשרה, הוגשה הודעה מאת ב"כ נתבעים 8-1 ו-10 אליה צורף מכתב שתובע 2 שלח לבית משפט זה, בו הודיע על ביטול ייפוי-הכוח שנתן לב"כ התובעים לצורך ייצוגו בהליך, ועל בקשתו למשיכת התביעה שהוגשה בשמו. בתגובה להודעה זו ציין ב"כ התובעים כי תובע 2 לא פנה אליו לשם ביטול תביעתו, והוא אף אינו מאמין שתובע 2 ביקש לעשות כן. למרות זאת, בבקשותיו האחרונות של ב"כ התובעים לבית משפט זה (בקשה מיום 23.8.16 לקבלת דו"ח אודות דמי השכירות, ובקשה מיום 23.10.16 למתן פסק דין) צוין שמו של תובע 1 לבדו כמי שמיוצג על ידי ב"כ התובעים. בדומה לכך, בהליכים המתנהלים בבית משפט קמא מאז חודש ספטמבר 2016 (במסגרת התיק המקורי בו ניתן פסק הדין נושא הערעורים) בעניין דמי השכירות, הופיע ב"כ התובעים כמייצג של תובע 1 בלבד. לכך מצטרפת הודעה שתובע 2 הגיש לבית משפט זה ביום 19.1.17 לפיה ביטל זה מכבר את ייפוי-הכוח שנתן בשעתו לב"כ התובעים, ואף הודיע לו כי הגיע להסכמה עם נתבע 4 ולפיכך הוא מבקש למשוך את ערעורו.

4. עד כאן סקירה ממעוף הציפור של השינויים שחלו בעמדות הצדדים, לרבות לאחר הגשת הערעורים. עתה נוכל לגשת לעיצומו של פסק הדין שנתן בית משפט קמא ולטענות המופנות כלפיו במסגרת הערעורים.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליך

5. שלושת התובעים הם שני בניו ובתו של המנוח פ' ג' א' א' (להלן – פ'), אשר ירש מאביו המנוח, ג' א' א' (להלן – ג'), זכויות במקרקעין בירושלים הידועים כגוש שומה [...] חלקה [...]. על המקרקעין ניצב בנין בן ארבע קומות ובו שש דירות מגורים בגדלים שונים (להלן – הנכס או הבנין). הבעלות בנכס בשלמותו רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם ג'. ג' נפטר ביום 13.4.79, ולו שמונה ילדים: שלושה ילדים מאשתו הראשונה, נ', שנפטרה לפניו בשנות הארבעים של המאה הקודמת, וחמישה ילדים – בהם פ' – מאשתו השנייה, ח', שנפטרה לאחר הגשת התביעה ביום 13.1.08. ח' היא אפוא סבתם של התובעים. בנה פ' נפטר לפניה ביום 7.11.99. התביעה הוגשה נגד ח' (נתבעת 1, שעזבונה הוא משיב 1 בערעור התובעים) ונגד תשעה מצאצאיו של ג' שירשו גם הם את זכויותיו בנכס: שלושה בנים (נתבעים 4-2), שתי בנות (נתבעות 6-5), שלושה נכדים (נתבעים 9-7) ונכדה (נתבעת 10).