פסק דין בהעדר התייצבות בשל הפרה חוזרת ונמשכת של כללי הדיון

לפני תביעות שהגישה התובעת כנגד הנתבע ביום 30.4.13 לחיובו במזונות בתם הקטינה, וכן לפירוק שיתוף בדירת מגורים הרשומה על שם שניהם בחלקים שווים.

הרקע הצריך לענין:

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2001, ומנישואיהם נולדה להם בתם הקטינה X ביום 16.5.02.

2. בעת נישואיהם רכשו הצדדים דירת מגורים ברח' Y בעיר בית שמש הידועה גם כגוש --- חלקה --- (ולהלן: "הדירה").

3. הצדדים נפרדו בחודש 10/02. ביום 19.8.03 נערך ואושר הסכם גירושין בין הצדדים על ידי בית דין צדק של העדה החרדית אליה הם משתייכים (ולהלן: "ההסכם"), והם התגרשו זמ"ז באותו יום.

4. בסעיף א' להסכם נקבעו הוראות המסדירות את מזונות הקטינה וקיזוז חוב המזונות מחלקו של הנתבע ברכישת הדירה, כדלקמן:

"הר"ר י'פ'(הוא הנתבע) מתחייב לתת למרת ה'(היא התובעת) סך ארבע מאוד דולר אמריקאי למזונות הילדה והדיור מתקופת הפירוד, לחודש, ואם לא ישלם יתקזז הסכום מחלקו שנתן על הוצאת רכישת הדירה. ובהגיע בחשבון של כל הסכום שנתן להוצאת הדירה מתחייב הר"ר י'פ' להעביר את רישום הדירה על שמה של מרת ה'תחי'. במקרה שישכירו את הדירה יזוכה חשבונו של של ר' י'פ' כדי חלקו שנתן להוצאת הדירה. וגם כאן מקבלים הצדדים לבורר כפי סעיף ד'".

5. לטענת התובעת הנתבע לא עמד בחיוב המזונות שהושת עליו בהסכם, וכבר בחודש 2/10 עלה גובה החוב על כל חלקו ברכישת הדירה, זאת לאחר שזוכה בחלקו בדמי השכירות בעד התקופה שהדירה הושכרה, ועל כן יש להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך שנקבעה בהסכם ולהעביר את זכויות הנתבע בדירה על שמה. עוד טוענת התובעת לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים בסך של 3,200 ₪ לחודש החל מחודש 7/12 המועד בו פלש לדירה. כן עתרה התובעת לחיוב הנתבע במזונות הקטינה בסך של 1,440 ₪ לחודש כפי שנקבע בהסכם, זאת החל מחודש 2/10.

6. חרף ארכות רבות שניתנו לנתבע לא הוגש כתב הגנה מטעמו וביום 11.8.13 ניתן כנגדו פס"ד בהעדר הגנה, אשר בוטל על ידי הרשם שילה (כתוארו אז) ביום 13.9.13.

7. בכתב ההגנה שהוגש על ידו רק ביום 28.8.13 טען הנתבע כי ההסכם נעדר תוקף מחייב משלא אושר כדין בהתאם להוראות חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. כן טען הנתבע כי חתם על ההסכם מתוך טעות והטעיה ועל כן הינו בטל, התובעת אינה מקיימת את הוראות ההסכם משאינה מאפשרת לו להתראות עם הקטינה מעת הגירושין, וכי שווי הדירה היום עולה עשרות מונים על שווי רכישתה ההסטורי ובאופן שגם אם יקוזז כל חובו יוותר לזכותו סכום משמעותי משווי הדירה, עוד טען הנתבע כי השכירות לא הועברה לידיו משך השנים ובחלקו שולמה המשכנתא ואף נותר לתובעת סכום עודף. לדבריו הוא אברך דל אמצעים ולולא הדירה לא תוותר לו קורת גג.