פסק דין 9536/11

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) צ' סגל והשופטים מ' דרורי ו-י' הכהן), במסגרתה הורשע המערער ברצח ובנשיאת נשק שלא כדין, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם על עבירת הרצח, ושנתיים מאסר על עבירת נשיאת הנשק, עונשים שירוצו בחופף.

עיקרי כתב האישום

2.        המערער הועמד לדין בתפ"ח 662/09 בעבירות רצח ונשיאת נשק בלא רשות על-פי דין. האירוע מושא כתב האישום היה נקודת שיא בסכסוך אלים שנתגלע בין שתי משפחות שכנות במחנה הפליטים שועאפט בירושלים, בין התאריכים 1.12.2009 – 3.12.2009. הסכסוך החל בליל 1.12.2009 בעקבות דין ודברים בין המערער, בן למשפחת סרור, ובין שני אחים בני משפחת אבו עסב, מחמד ג'מאל אבו עסב (להלן: "מחמד ג'מאל") ואברהים ג'מאל אבו עסב (להלן: "אברהים"), בנוגע לבעלות על כלב. דין ודברים זה הסלים לעימות אלים בינו לבינם, כאשר כל צד מזעיק בני משפחה וחברים אשר חברו יחדיו לתגרה המונית שכללה ידוי אבנים, חילופי מהלומות ופגיעה ברכוש. במהלך התגרה, כך נטען, עלה המערער עם אדם אחר אל גג ביתו כשהוא מצויד בכלי נשק, וירה מספר יריות על מנת להרתיע את בני משפחת אבו עסב. מעשה זה ליבה את היצרים, ואך בקושי רב ובהתערבות נכבדי המקום הופסקה התגרה ל-24 השעות.

3.        בליל 2.12.2009, לאחר שלא הסתמן פתרון ליישוב הסכסוך, שבו הצדדים היריבים והתקבצו. בסמוך לשעה 01:30 פתח שוב המערער בירי של מספר יריות מגג ביתו, ובכך ניתן האות לחידוש התגרה. נוכח הלחץ שהופעל על משפחת המערער, הוחלט לפנות את משפחתו משם לבית משפחת אבו זניד, המרוחק כברת דרך מן המקום. במקביל ירדה משפחת אבו עסב אל הסמטה הצרה הסמוכה לביתם, כאשר באותה עת נכחו במקום גם שכנים ונכבדים על מנת להפריד בין הניצים. על הנמצאים במקום נמנה אנואר ג'ית (להלן: "המנוח"), שאינו בן לאחת משתי המשפחות והתגורר בשכנות. בשלב מסוים הגיע המערער עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה אל פתח הסמטה כשהם חמושים באקדחים, ופתחו באש לעבר הסמטה במטרה להרוג בבני משפחת אבו עסב. אחד מן הקליעים שנורו פגע במנוח והרגו תוך זמן קצר.

עיקרי הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי

4.        בהתאם להסכמות הדיוניות בין הצדדים, העמיד בית המשפט את המחלוקת העובדתית הרלבנטית להכרעה על שלושה נדבכים מרכזיים: האחד – מהו המקום ממנו נורתה הירייה שקטלה את המנוח; השני – האם ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי המערער אכן שהה באותו מקום וירה אל הסמטה, או שמא עומדת לו טענת האליבי שהעלה; והשלישי – האם קיימת אפשרות, ולוּ ברמת הספק הסביר, שמי מבני משפחת אבו עסב היריבה הוא זה שירה והמית את המנוח, כטענת המערער.

5.        במהלך בירור הדברים נדרש בית המשפט המחוזי לראיות רבות, ובעיקר נסמך על דבריהם של עדים שונים אשר נכחו במקום או בסביבתו. מטבע הדברים, כאשר מדובר באירוע סוער, אלים ומהיר ובהשתתפות אנשים רבים, נאלץ בית המשפט להיכנס בעובי הקורה ולנתח בפרוטרוט את העדויות הרבות שהובאו לפניו, על מנת לגבש תמונה ברורה ככל האפשר של מהלך הדברים. בהילוכנו להלן נרחיב קמעא באשר לראיות המרכזיות שעמדו לפני בית המשפט המחוזי, וזאת כדי לקצר בהמשך בפרק הדיון בערעור עצמו, בחינת "דרך ארוכה שהיא קצרה" (בבלי, עירובין נג, ע"א).

6.        את העדים שהעידו לפניו חילק בית המשפט המחוזי לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה היא של בני משפחת אבו עסב, אשר בינם לבין המערער שוררת איבה עמוקה ואשר הפנו את האצבע המאשימה לעברוֹ כמי שהרג את המנוח. הקבוצה השניה כללה את המערער, משפחתו ומקורביו, אשר ריכזו את מאמציהם בביסוס טענת אליבי למערער מחד גיסא, ובהעלאת ספקות באשר למיקום היורה או קיומם של יורים נוספים מאידך גיסא, בעיקר מקרב בני משפחת אבו עסב. קבוצת העדים השלישית היא של העדים האובייקטיביים, אשר לא ניתן היה לייחס להם קרבה מיוחדת למי מהצדדים. לעדויותיהם של חברי קבוצה זו (אשר על שורותיה נמנו הן עדים מטעם התביעה, הן מטעם ההגנה) ניתן משקל רב יותר מטבע הדברים. חלוקה זו של בית המשפט נעשתה באופן ענייני ואיננה זהה לחלוקה שנעשתה בפועל בין עדי תביעה לבין עדי הגנה במהלך ניהול המשפט.

7.        העדים המרכזיים מבני משפחת אבו עסב הם מחמד ג'מאל, אברהים, מחמד פואד אבו עסב (להלן: "מחמד פואד") ודאוד נוח אבו עסב (להלן: "דאוד"), דודם  של העדים הראשונים. העדים מחמד ג'מאל, אברהים ומחמד פואד נטלו חלק בתגרה ושהו בסמטה או בקרבתה בזמן האירוע. שלושתם העידו כי זיהו את המערער ואדם נוסף כשהם עומדים חמושים בפתח הסמטה (בנקודה אשר סומנה כנקודה E בתצ"א ת/36) ויורים אל תוך הסמטה, כשהמערער נמצא מאחורי מכונית שחנתה במקום. העד דאוד, אשר פעל להרגעת הרוחות ועמד ליד המנוח בשעת הירי, טען אף הוא בעדותו כי זיהה את המערער אוחז באקדח ויורה בו.

8.        אל מול גרסה זו עמדה גרסת המערער ובני משפחתו – אחיו נאפז ואיאד סרור ואמו עזיזה סרור. אֵלו טענו כי במהלך האירועים האלימים באותו ערב הם התפנו לביתה של ג'יהאד אבו זניד (להלן: "ג'יהאד"), וכי בזמן הירי שהו בקומה השניה של הבית, עד אשר הגיע אל המקום העד ג'אלב סונדוס (להלן: "סונדוס") שהודיע על מותו של המנוח. המערער אף טען כי בעת האירוע כאבה רגלו וכי התקשה ללכת כתוצאה מפגיעת אבן בלילה הקודם. עוד נטען, כי סונדוס סיפר להם כי בתכוף לפגיעה במנוח, אחד מבני משפחת אבו עסב הצמיד נשק לראשו של סונדוס ואיים עליו לבל יושיט עזרה למנוח. חלק מהעדים הצביע, מפי השמועה, על מחמד פואד כמי שהיה חמוש במהלך האירוע באקדח או בכלי נשק אחר.