פסק דין 9331/08

המשנָה לנשיא מ' נאור:

1.        ביום 20.3.2007 סמוך לחצות נורו לעברו של עבאס ג'ארב (להלן: המנוח) לפחות שמונה יריות בפתח ביתו. שמונה קליעים פגעו במנוח, אשר טרם מלאו לו 18 שנים, והוא נפטר בבית החולים כתוצאה מכך כשלושת רבעי השעה לאחר הירי. בית המשפט המחוזי (השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן-יוסף) קבע כי המערער שלפנינו הוא שירה במנוח וגרם למותו, והרשיעו בעבירה של רצח בכוונה תחילה (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ובעבירה של נשיאת נשק (לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין). על כך הערעור שלפנינו.

עובדות כתב האישום

2.        על פי עובדות כתב האישום, עובר לראשית שנת 2007 התגלע סכסוך בין המערער לבין המנוח, שבמסגרתו אף התפתחה קטטה בין השניים ובמהלכה פצע המנוח את המערער בפניו.

           ביום 20.3.2007, בשעה 23:20 לערך יצא המנוח מביתו מלווה באמו, נאדרה (להלן: נאדרה או האם), ובדודו, אחמד (להלן: אחמד). השלושה עמדו להיכנס לרכבם עת הגיע המערער למקום כשהוא מצויד באקדח טעון. על פי הנטען בכתב האישום, המערער כיוון את האקדח לעבר המנוח, קרא בשמו וירה לעברו מספר כדורים ממרחק קצר. המערער נופף באקדחו לעבר עוברי אורח על מנת להרתיעם מלגשת למקום, ובהמשך כיוון את האקדח לעבר אחמד וירה לכיוונו מספר יריות. כתוצאה מהירי נפגע המנוח בריאה הימנית, בבית החזה, בבטן, בגב, בעכוז, במעי, באמה הימנית ובזרוע השמאלית. המנוח פונה לבית חולים "מאיר", שם נקבע מותו כשלושת רבעי השעה לאחר הירי.

ההליך בבית המשפט קמא

3.        בפני בית המשפט המחוזי ניצבו שתי גרסאות קוטביות. גרסת התביעה הייתה כי הרקע לאירוע הוא חבלה חמורה שחבל המנוח במערער בערך חודשיים לפני מועד הרצח ואשר גרמה לצלקת בפניו של המערער. לדברי עדי התביעה, בליל האירוע ירדו המנוח, נאדרה ואחמד לרכב, כיוון שהאם חשה ברע כתוצאה מהתקף אסתמה וביקשה שייקחו אותה למרפאה הסמוכה. גם אחיו הקטין של המנוח, מוהנד (להלן:מוהנד או האח) ביקש להצטרף והיה ליד הרכב. לפתע הופיע אדם לבוש שחורים כשפניו מכוסות והוא שהרג את המנוח ביריות. המנוח הצליח למשוך מעל פניו של היורה את מה שכיסה את ראשו ונגלו פניו של המערער, איברהים. נאדרה ומוהנד העידו כי ראו את פניו של היורה, וזיהו אותו כאיברהים. עדים אחרים סיפרו על משיכת כיסוי הפנים, אך טענו שלא ראו את פני היורה. עד נוסף מטעם התביעה היה מונסר, חברה לחיים של האם (להלן: מונסר). מונסר היה בבית כשהתרחש אירוע הירי ומיהר לצאת כששמע את המהומה לאחר הירי. הוא הגיע בריצה למקום וכרע ליד המנוח. באותו שלב מונסר עוד לא הבין כי המנוח נפצע אנושות. שעה שכרע ליד המנוח, שמע מפיו כי המערער, איברהים, הוא שירה בו. על פי עדותו, המנוח חזר על כך מספר פעמים. עדותו של מונסר על מה שאמר לו המנוח התקבלה כאמרת שכיב מרע (לפי סעיף 10(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). כן נמצאו שרידי ירי על בגדים שנלקחו מבית המערער ושלגביהם טענה אמו של המערער כי אלו הם הבגדים אשר לבש באותו יום. עם זאת, בגדים אלה היו בהירים, בעוד שעדי הראייה תיארו, כאמור, אדם לבוש שחורים.

           מנגד עמדה גרסתו של המערער, אשר כפר בעובדות כתב האישום והכחיש כל קשר לאירוע הירי. המערער טען כי כלל לא היה בזירה, אלא בביתו הסמוך לה וצפה בטלוויזיה. לדבריו, אין הוא יודע מי היה זה שפצע אותו בפניו, כיוון שמי שעשה כן היה רעול פנים. מטעם ההגנה העידו גם שלושה עדים, שלא נחקרו בסמוך לאירוע הירי במשטרה, אך הגיעו אל ההגנה בעקבות "קול קורא" שהוציא אביו של המערער סמוך למשפט, כשנה לאחר האירוע. לדברי השלושה, הם הגיעו לזירת הירי לשמע היריות, ובשלב הראשון אמו של המנוח כלל לא הייתה במקום ולא יכולה הייתה לראות את היורה הנמלט או לזהותו.

4.        בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בעדותה של נאדרה ובעדותו של מוהנד, שראו את פני היורה לאחר שהמנוח הצליח לשמוט מעל פניו את כיסוי הראש, וזיהו אותו כמערער, המוכר להם. כך תיאר בית המשפט את עדויותיהם: