פסק-דין 7197/13, 1147/14

השופט א' רובינשטיין:

א.             שתי עתירות לפנינו, שרקען אחד – ההסדר החוקי החסר באשר למעמדה של העדה היהודית הקראית. עדה זו מקיימת מוסדות דתיים משלה אך אינה מוכרת כעדה דתית כשלעצמה, בהיותה חלק מן העם היהודי - אך לה מסורת הלכתית שונה, המבוססת על התורה שבכתב ולא על התורה שבעל פה. שתי העתירות נובעות מהפסקתה, לפני שנים, של הנפקת טפסים הנושאים את סמל המדינה לבית הדין הקראי (שאינו מעוגן בחוק) לשימוש כתעודות גירושין. בהקשר זה גם הופסק מתן חותמת אפוסטיל לתעודות אלה.

רקע והליכים

ב.             העתירה בבג"ץ 7197/13 עניינה אי מתן חותמת האפוסטיל שמשמעה אימות מסמך כמסמך ציבורי, לצורך האמנה המבטלת את דרישת האימות למסמכי חוץ ציבוריים, 1961 (אמנת האג) ותקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977. ספציפית מדובר בעותר הזקוק לאפוסטיל לאימות תעודת גירושין לשם קבלת דרכון באיטליה, מדינת אזרחותו. עתירה זו משלבת נושא כללי (האפוסטיל) עם עניינו האישי של העותר.

ג.              העתירה בבג"ץ 1147/14 עניינה כללי – הפסקת הנפקתן של תעודות גירושין נושאות סמל המדינה כאמור.

ד.             ניתנו צוים על תנאי (החלטות מ-31.3.14 ו-4.5.14). עמדתה הבסיסית של המדינה במישור המשפטי באשר לשתי העתירות היתה, כי אין להיעתר להן, חרף הממד האנושי הכרוך בכך, וזאת בהיעדר פתרון בדין לגירושין של יהודים קראים לפי דבר המלך במועצתו לארץ ישראל או פקודת העדות הדתיות (ארגונן). בשונה, תעודות נישואין מוצאות על-ידי רשם נישואין קראי שהוסמך לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום); יצוין כי הסמכות בעניין רישום נישואין עברה זה לא כבר, לאחר גלגולים קודמים, לעניין נישואין מראש הממשלה לשר לשירותי דת, ובנושא הגירושין לשרת המשפטים (החלטת ממשלה מ-5.6.14 שאושרה בכנסת ב-14.7.14). מכל מקום, פשיטא כי עסקינן בחסר משפטי לעניין הגירושין, אלא שחסר זה טעון לדעת המדינה הליכי חקיקה. ועד אז – כך היתה העמדה הבסיסית – אין משרד ממשלתי הרשאי להנפיק תעודות גירושין, בשל היעדר ערכאה שיפוטית מוסמכת, מהותית ורישומית כאחת.

ה.             נושא מעמדה של העדה היהודית הקראית הועלה בעבר בבית משפט זה; ראו בג"ץ 25/70 מרזוק נ' שר הפנים פ"ד כד(2) 628; בג"ץ 30/76 סיהו נ' בית הדין הדתי לעדת היהודים הקראים פ"ד לא(1) 13, שכנקבע בו בית הדין הקראי פועל ללא בסיס חוקי, והדעות נחלקות באשר לאפשרויות הפתרון; בג"ץ 866/79 מורד נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(2) 657; בג"ץ 6673/93 חיינה נ' בית הדין הרבני הגדול (1995). ראו גם פסק דינו של סגן הנשיא (כתארו אז) הנדל בע"א (ב"ש) 101/08 פלונית נ' פלוני. מעמד העדה לא הוסדר משפטית, אך בתי הדין הרבניים, לפי הצהרת המדינה, דנים בנישואין וגירושין של יהודים קראים רק בהסכמה; ראוי להטעים, כי במישור הלאומי העדה הקראית היא חלק מן הציבור היהודי, אך מעמד בית דינה נותר ללא הסדרה חרף נסיונות (כגון של ועדה ציבורית בראשות השופט ד"ר משה זילברג ב-1967) להציע חקיקה, שבסופו של יום לא עלו יפה.

ו.              במקור (וראו תשובת המדינה לצוים על תנאי מ-30.6.14) נטען באשר לתעודות הגירושין, כי הפרקטיקה שנהגה בעבר, בה ניתנו לבית הדין הקראי טפסי תעודות הגירושין, פסקה לפחות מ-2003, ואין מקום לחדשה; אך בהמשך – כפי שנראה – חלה התפתחות בעניין זה.

ז.              אשר לאפוסטיל, נטען בתשובה מ-30.6.14 (וגם כיום), כי הוא טעון תעודה ציבורית כמשמעה בסעיף 29 לפקודת הראיות (נוסח חדש), ומסמך שאינו מסמך ציבורי, במקרה דנא תעודת גירושין – להבדיל מתעודת נישואין שהוסדרה כאמור – אין אפשרות להנפיק לגביו אפוסטיל; באשר לעותר הפרטני, הזקוק לכך לקבלת דרכון במדינת אזרחותו איטליה, כאמור, הוצע על ידי המשיבים פתרון נקודתי – לאחר מגעים דיפלומטיים של גורמי המדינה עם רשויות איטליה, ותוך הצגת התמונה בשלמותה בפניהם לעניין מעמדה היחודי של העדה הקראית, ובעייתיות מעמד בית הדין. רשויות איטליה הודיעו "כי הן נכונות לקבל את התעודה שמחזיק המבקש (קרי, תעודת גירושין מן הסוג שהוצא בעבר – א"ר) מאושרת ומאומתת באפוסטיל בכפוף לכך שתינתן על גבי תעודת הגירושין חותמת אישור ייחודית שתפרט את מכלול הנסיבות... תוך הדגשה שאישור זה יועד לשמש רק מול רשויות באיטליה" (פסקה 74 לתשובת המדינה לצו על תנאי מ-30.6.14). הדברים נסמכים על נכונות שלטונות איטליה במקרה דנא, כנאמר, אך (פסקה 77 לתשובה) שימוש עתידי במתוה זה יחייב תיאום מחדש עם רשויות המדינה הזרה. לגבי העותר יש איפוא, בתנאים האמורים, נכונות איטלקית להנפקת דרכון זמני.