פסק דין 6864/14

השופט צ' זילברטל:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 5875-06-13, שניתן ביום 24.8.2014 על-ידי כב' השופטת מ' ברנט.

רקע

2. בכתב האישום המתוקן נטען, כי ביום 9.3.2013 בשעה 11:00 נהג המערער ברכב פרטי מסוג "סובארו". במהלך הנסיעה ביצע המערער עקיפה של הרכב שנסע לפניו. אותה העת, הגיח הולך רגל מאחורי רכב שעמד במקום, והחל לחצות בהליכה מהירה את הדרך, באזור שאין בו מעבר חצייה. משהבחין המערער בהולך הרגל הוא בלם בלימת חירום, אך חרף כך פגע בו, פגיעה שכתוצאה ממנה נגרמו להולך הרגל פגיעות טראומה, בעקבותיהם הוא נפטר כשלושה ימים לאחר מכן (להלן: התאונה). יצוין כי בתאונה נגרמו לרכבו של המערער נזקים, כאשר בין היתר שמשת הרכב נופצה וחלקים מהרכב נמעכו. כן נותרו על הרכב סימני דם. נטען, כי לאחר התאונה, נמלט המערער ברכבו מהמקום בלי שהזעיק עזרה, וחרף כך שהבחין בפגיעה הקשה בהולך הרגל. המערער נמלט עם רכבו עד שהגיע למחסום ביטחוני. במחסום נשאל המערער על-ידי מאבטח לפשר הפגיעה ברכבו, והשיב כי הוא "התנגש בעמוד" ו"ממהר לבית החולים". משעומת עם סימני הדם, השיב כי הוא "התנגש בקרטון עגבניות". יצוין, כי במועד התאונה לא הייתה לרכבו של המערער פוליסת ביטוח, ובנוסף רישיון רכבו לא היה בתוקף לאחר שפג כעשרה ימים לפני כן. בשל המתואר, הואשם המערער בעבירותהפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), נהיגה ללא רישיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודה, ונסיעה ברכב ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.      

3. ביום 9.4.2014, לאחר שהחל שלב שמיעת הראיות בתיק, הודה המערער, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן. ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונש, אך הצדדים הסכימו כי יוגש תסקיר בעניינו של המערער עובר לשמיעת הטיעונים לעונש. בתסקיר שהוגש ביום 30.6.2014 ציין שירות המבחן, כי המערער הוא רווק, בן 35, אשר גדל אצל סביו ודודתו לאחר שהוריו התגרשו. עוד נאמר, כי המערער סובל מבעיות בשמיעה ובדיבור, וסיים תשע שנות לימוד בחינוך מיוחד. שירות המבחן הוסיף, כי לחובת המערער 48 רשומות הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן בגין פקיעת רישיון רכבו והיעדר ציות לתמרורים, ובנוסף ארבע הרשעות בעבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי, הפרת הוראה חוקית וסמים. בנוסף, שירות המבחן התרשם מדברים שמסר המערער בשיחה שקוימה עמו, כי הוא סובל מתסמינים פוסט טראומטיים, ונוטל אחריות לעבירה. לבסוף, העריך שירות המבחן כי להליך המשפטי המתנהל נגד המערער נודעת השפעה מרתיעה ומציבה גבול כלפיו, וכי המערער יתקשה להתמודד עם עונש מאסר ממושך. נוכח כל האמור, הומלץ לשלב את המערער בהליך טיפולי במסגרת שב"ס, לצד דחיית ריצוי עונשו לשם מיון לצורך זה.

4. בגזר דינו מיום 24.8.2014 עמד בית המשפט על החומרה הגלומה במעשיו של המערער, אשר נמלט ממקום התאונה ואף לא דיווח עליה לאחר שהגיע למחסום. בית המשפט עמד על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים ועל הוראות החוק הרלבנטיות, ולפיהן קבע את מתחם העונש ההולם לנסיבות המקרה בטווח שבין 48-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אשר לגזירת העונש בתוככי המתחם, ציין בית המשפט כי מן העבר האחד, לחובתו של המערער ניצב גיליון הרשעותיו בעבירות התעבורה, אך מן העבר השני יש מקום להתחשב לזכותו בגילו הצעיר, בנסיבות חייו הקשות, בלקותו הפיזית, במצבו הרפואי והנפשי בעקבות התאונה, בהודאתו, בהבעת החרטה על מעשיו וכן בהמלצת שירות המבחן. לאחר שיקלול השיקולים השונים, גזר בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל; עשרה חודשי מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה של הפקרה לאחר פגיעה במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; שלושה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות של נהיגה בעת שרישיון הנהיגה אינו בתוקף מעל ששה חודשים, או נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף; פסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצוי למשפחת הולך הרגל בסך 20,000 ש"ח. יצוין, כי בהתאם להמלצת התסקיר עוכב ביצוע העונש, על מנת לאפשר לגורמי שב"ס לבחון את האפשרות לשבץ את המערער בהליך טיפולי.

טענות הצדדים

5. כלפי גזר הדין הוגש הערעור דנן, ובגדרו נטען כי העונשים שנגזרו על המערער חמורים יתר על המידה. לגבי מתחם העונש, המערער מדגיש כי הוא לא נמצא אשם בקרות התאונה עצמה, אלא רק בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה. נאמר, כי ביצוע העבירה נעשה על רקע בהלה שאחזה בו ברגע התאונה, וכי היה מקום להתחשב גם בכך שהוא עזב את המקום כאשר היו בו אנשים נוספים כך שהמנוח לא נותר לבדו. המערער מוסיף כי מתחם העונש אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנוהגת, ומפנה למספר אסמכתאות כתימוכין לטענתו זו. לגבי גזירת העונש בתוככי המתחם, סבור המערער כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות המפורטות בתסקיר שירות המבחן. כן מודגש, כי אף שלחובתו עבר פלילי, אין לכך קשר לביצוע העבירה הנוכחית, מה גם שהוא לא ריצה בעברו עונש מאסר בפועל, כך שזה לו מאסרו הראשון. נוכח האמור סבור המערער, כי יש מקום להתערבותה של ערכאה זו בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו. יצוין כי המערער משיג גם כלפי תקופת הפסילה, וכן כלפי הפיצוי שהושת עליו, לגביו נטען שהמערער יתקשה לעמוד בו בשל מצבו הכלכלי, והתבקש לדחות את מועד התשלום עד לאחר שחרורו. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 2.2.2015 שב בא כוח המערער על טיעוניו אלו. יוער כי בכתב הערעור טען המערער גם לכך שהיה מקום לסטות ממתחם העונש בשל שיקולי שיקום, אך חזר בו מטענה זו בדיון.