פסק דין 671-09-10

נתוני רקע ועובדות;

1. התובעת רכשה בשנת 2003 דירת מגורים מהנתבעת ברח' האלון 37 ברמת ישי הידועה כגוש 11182, חלקה 35/1 (להלן: "הדירה"). הנתבעת רכשה את הדירה רק כשנה וחצי קודם לכן (בשנת 2002) וערכה בה שיפוץ מסיבי במשך כ-4 חודשים בטרם נכנסה לגור בה.

הסכם המכר (להלן: "הסכם המכר") בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 19/9/03 במשרדו של ב"כ שני הצדדים, עו"ד גלר (להלן: "עו"ד גלר"). התמורה עבוד הדירה שולמה במלואה והזכויות בדירה הועברו במלואן במהלך שנת 2004 בלשכת רישום המקרקעין.

2. לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, לאחר כניסתה לדירה, התובעת נדהמה לגלות בדירה ליקויים רבים, חלקם מבניים, אשר לא היו ידועים לה בעת שרכשה את הדירה ואשר הנתבעת בחרה להסתיר ממנה, באמצעות תיקונים קוסמטיים שביצעה בטרם המכירה. בין היתר בדירה היו פגעי רטיבות, עובש, סדקים בין הקירות, סדקים בקירות החיצוניים והפנימיים, פגמים בריצוף, הינתקות אריחים בחלק מקירות חדר הרחצה ועוד.

התובעת ניסתה לתקן את הליקויים שהתגלו בעלות לא מבוטלת אולם הליקויים שבו וחזרו.

3. לפיכך, במאי 2006 שלחה התובעת, באמצעות ב"כ דאז, מכתב לנתבעת ובו טענות שונות בנוגע לליקויים שנמצאו בדירה. ביוני 2006 מכרה התובעת את הדירה לבני הזוג לפיד. לאחר מכירת הדירה הגישו בני הזוג לפיד תביעה כנגד התובעת בטענה כי זו האחרונה הפרה את חוזה המכר שנחתם בין הצדדים, כיוון שלא גילתה לבני הזוג לפיד על הליקויים הרבים שבדירה. בפס"ד שהתקבל ביום 20.10.09 (ראה: ת.א 6890/06 [נצרת] לפיד ואח' נ' לירן קוריאת) חויבה התובעת לאחר ניכויי אשם תורם מצד התובעים שם (בני הזוג לפיד), לשלם להם סכום של כ – 27,500 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, וכן שכ"ט עו"ד. במסגרת ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת ע"י 2 הצדדים, ניתן פס"ד בהסכמה (ראה: ע"א

340-09) המקטין את אחוז האשם התורם ומגדיל את הפיצוי שנפסק. לאור האמור הסכום אותו נאלצה לשלם התובעת לבני הזוג לפיד הוא 43,000 ₪ ששולמו במישרין באמצעות חילוט הערובה שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט. בנוסף, לצורך ניהול אותם הליכים משפטיים הוציאה התובעת לטענתה, סכומי כסף רבים המגיעים לכדי סכום כולל של 27,000 ₪ ואף סכומים נוספים לא מבוטלים לצרכים שונים. בעקבות כל אלה הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבעת בטענה כי על הנתבעת לשפות או לפצותה בגין כל נזק ישיר או עקיף שנגרם לה כתוצאה מרכישת הדירה. תחילה לטענות הצדדים שמשום מה ובשל אי צירוף הנתבעת להליכים קודמים שהתנהלו בבתי המשפט בנצרת, התארכו בתיק זה.

טענות התובעת

4. לטענת התובעת הנתבעת לא מסרה לה מידע מהותי ביותר הנוגע לדירה הכולל בין היתר: ביצוע עבודות ללא היתר לסגירת המרפסת ולריצופה (פעולות שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת, במסגרת השיפוץ אותו ערכה). קיום תזוזות קרקע הגורמות להיוצרות סדקים חמורים ופתיחת תפרים בדירה. לטענת התובעת בדירה היו קיימים סדקים חמורים בהם טיפלה הנתבעת במסגרת השיפוץ אותו ערכה, עד כדי הסתרתם והסוואתם מהעין בטרם מכירת הדירה. פגמים נסתרים אלה היו מהותיים ואותם הסתירה הנתבעת מהתובעת אשר ניזונה למעשה ממצגי השווא של הנתבעת וממראה עיניים מטעה. במועד מכירת הדירה הדירה נראתה מטופחת ויפה, המרפסת הייתה סגורה וכל זאת לעין הבלתי מזוינת.

לטענתה זמן קצר לאחר רכישת הדירה התגלו ליקויים רבים בדירה אשר הנתבעת בחרה להסתיר ממנה, באמצעות תיקונים קוסמטיים שביצעה בטרם המכירה. בין היתר היו בדירה פגעי רטיבות, עובש, סדקים בין הקירות, סדקים בקירות החיצוניים והפנימיים, פגמים בריצוף, והינתקות אריחים בחלק מקירות חדר הרחצה. תזוזות הקרקע השפיעו על היווצרות והרחבת הסדקים הקיימים, גרמו לחולשה בתפרים ועוד. הליקויים שהתגלו בדירה הינם ליקויים מהותיים הטעונים גילוי ברור ומפורש במיוחד. אי מסירתם של הפרטים המהותיים הללו, המצויים אך ורק בידיעת המוכר (הנתבעת) וקשורים בפעולותיו, מהווה הפרה חוזית יסודית ועמוקה של חובת תום הלב בשלב המו"מ ובשלב ההתקשרות החוזית, ובוודאי שהיא מקנה לתובעת את הזכות לשיפוי ולפיצוי מהנתבעת בגין נזקים הכרוכים באי גילוי המידע הנ"ל.

5. זאת ועוד, בנוסף לליקויים התובעת למדה כי הנתבעת למעשה סגרה מרפסת ללא היתר, וזאת הניגוד לסעיף 21 להסכם המכר בין הצדדים. התובעת טענה כי מדובר בהפרות יסודיות ובסיסיות של חובת תום הלב במו"מ ובעריכת חוזה, ואף במסירת הצהרות כוזבות בנוגע לדירה, המזכות אותה עפ"י הדין ועפ"י לשון החוזה בפיצוי חוזי מוסכם (לפי סעיפים 26.1 ו - 27 להסכם המכר) . ההפרות הנ"ל אף הביאו לנזקים כלכליים ניכרים לתובעת שנאלצה לשאת בנזקיה שלה (תיקונים וכו') ואף לפצות את משפחת לפיד, אשר רכשה ממנה את הדירה, במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו בבימ"ש בנצרת.