פסק דין 5849/13, 6002/13

השופט א' שהם:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), בת"פ 20658-12-12, מיום 14.7.2013.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים

2. נגד המערער בע"פ 6002/13 (להלן: המערער 1), ונגד המערער בע"פ 5849/13 (להלן: המערער 2), הוגש כתב אישום מתוקן, המתאר כיצד נטלו המערערים חלק בביצוע עבירות רכוש ואלימות. בכתב האישום מסופר, כי ביום 3.11.2012, זייף המערער 1 את מספר לוחית הרישוי של רכב שכור שהיה ברשותו, תדלק את הרכב בתחנת דלק, ונמלט מהמקום בלי לשלם על הדלק. ביום 23.11.2012, סייע המערער 1 לאדם אחר, לתקוף עוברת אורח (להלן: המתלוננת הראשונה) על מנת לגנוב ממנה טלפון סלולארי.

           למחרת, ביום 24.11.2012, זייפו המערערים את מספרה של לוחית רישוי ברכב, תדלקו את הרכב בתחנת דלק, ונמלטו בלי לשלם. באותו יום, זיהו המערערים, בעודם נוסעים ברכב, הולכת רגל המחזיקה בטלפון סלולארי יקר ערך (להלן: המתלוננת השנייה). המערער 1 המתין למערער 2 ברכב, כשהוא מונע. המערער 2 תקף את המתלוננת השנייה, בעט בראשה, היכה את פניה באגרופים, גרר אותה ודרך על פניה, עד שהצליח להוציא מידיה את מכשיר הטלפון הסלולארי.

פסק דינו של בית משפט קמא

3. בית משפט קמא הרשיע את המערערים, ביום 7.7.2013, על יסוד הודאתם בעקבות הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן, בעבירות שיוחסו להם. המערער 2 הורשע בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והמערער 1 הורשע בעבירה של סיוע לשוד, לפי סעיף 402(א), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין. שני המערערים הורשעו בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ובשתי עבירות של זיוף סימן זיהוי של חלק של רכב, לפי סעיף 314ט בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. בנוסף, הורשע המערער 1 בעבירה של סיוע לתקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 380(א)(2) (הכוונה היא לסעיף 381(א)(2) – א.ש.); ובעבירה של סיוע לגניבה, לפי סעיפים 384 ו-383(א)(1), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

4. בגזר דין מיום 14.7.2013, הדגיש בית משפט קמא את חומרת מעשיהם של המערערים, אשר הלכה והסלימה, עד לביצועו של שוד אלים ואכזרי. צויין, כי העבירות שבוצעו על-ידי המערערים, נעשו לאחר תכנון מוקדם, מתוך רצון לנצל את חולשתם של עוברי אורח חסרי אונים, במטרה להשיג רווח קל. בפרט, הודגשה בגזר הדין האלימות הקשה בה נהג המערער 2 כלפי המתלוננת השנייה. בית משפט קמא עמד על קיומה של "מכת מדינה", של תקיפת אנשים חלשים במטרה לשדוד מהם טלפון סלולארי, תוך פגיעה קשה בביטחון הציבור וברכושו. חומרה יתירה נמצאה במעשיו של המערער 1, אשר הסיוע שלו לעבירות הגניבה והשוד, מצוי "ברף הגבוה של הסיוע". העבירות אותן ביצע המערער 2, נתחמו אומנם במסגרת של שעות ספורות בלבד, אך הודגש בגזר הדין, כי עבירות אלה מלמדות על תכנון מחושב של ביצוע השוד, ועל הפעלת אלימות ברוטלית במסגרתו. בגזר הדין יוחסה משמעות גם לעובדה, כי גזילת מכשיר טלפון "חכם", כרוכה גם באובדן מידע אישי רגיש, אשר על פי רוב מאוחסן בזיכרון המכשיר, תוך גרימת נזק כלכלי ורגשי לקורבן העבירה.