ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז (תעבורה) 42/13 (אל"ם אורלי מרקמן – שופטת) ביום 19.11.2013. הערעור (הכרעת הדין) נדחה.
-
המערער משיג על הרשעתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, שעניינה אי-קיום חובת עובר דרך, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על-פי הנטען בכתב האישום, נהג המערער ביום 30.1.2010 בשעות הערב, ברכב צבאי מסוג "יונדאי", בכביש רטוב. בהגיעו לעקומה בדרך, במהירות של 70-80 קמ"ש, איבד שליטה ברכב. הרכב החליק ופגע עם חזית שמאל של הרכב במעקה בטיחות מצד שמאל של הכביש, המשיך בהחלקה ופגע עם החלק האחורי-ימני של הרכב במעקה הבטיחות שמצד ימין לכביש. אחר כך הרכב נעצר. בעקבות התאונה המערער נחבל קלות, והרכב הצבאי ניזוק כדי "אובדן מלא".
-
במהלך הקראת כתב האישום המערער הודה בעובדות כתב האישום, אך כפר באשמתו בקרות התאונה. בתגובתו לאישום טען המערער כי במקום התאונה היה כתם שמן על הכביש, שהימצאותו היא שהביאה להחלקת הרכב ולאובדן השליטה בו. לטענתו לא יכול היה להבחין בכתם השמן, ולדעתו מדובר בתאונה בלתי נמנעת. המערער הדגיש כי נהג, עובר לתאונה, במהירות הנמוכה מהמהירות המותרת על-פי התמרור במקום, ציין כי נחקר בגין מעורבותו בתאונת הדרכים רק כשנה אחרי התרחשותה, ובמהלך החקירה הציג לחוקרת תמונות שצילם בזירת התאונה סמוך להתרחשותה.
-
בית הדין המחוזי עיין בכל חומר החקירה ועל בסיסו מצא להרשיע את המערער. בהכרעת דינו ציין כי: "בשים לב לטענתו ביחס לאופן גביית אמרתו, מצאתי לקבל את טענתו ביחס לכתם של שמן או בוץ או מעורב בנתיב הנסיעה, ומצאתי להניח לטובתו כי אכן היה זה גורם משמעותי לתאונה". חרף האמור, המערער הורשע בדין, שכן לעמדתה של הערכאה קמא: "רמת הזהירות הנדרשת בנסיבות העניין חייבה את הנאשם על אף כתם הבוץ והשמן בכביש, לנהוג באופן שיהיה בו כדי לקדם את האפשרות למכשול שכזה ובאופן שהיה מאפשר לו למנוע את התאונה שהתרחשה".
בית הדין גזר למערער פסילה מותנית וקנס בסך 250 ש"ח, וזאת על רקע נושנות העבירה, והתליה מנהלית שננקטה נגד המערער.
-
המערער משיג על הרשעתו: להשקפתו, לא נפלה כל התרשלות באופן נהיגתו עובר לתאונה, שכן נהג במהירות הנמוכה בכ-20 קמ"ש מהמהירות המרבית המותרת באותה דרך, זאת על רקע תנאי הדרך ומזג האוויר הגשום באותה העת. המדובר היה בעקומה שאינה חדה או בעלת מאפייני סיכון. הכביש שהיה רטוב הפך לכהה ובוהק, והמערער לא יכול היה להבחין מבעוד מועד בהימצאות כתם השמן על גבי הכביש, שהוא אשר גרם להחלקת הרכב, ולא רשלנותו שלו. הודגש כי על-פי הפסיקה, החלקת הרכב כשלעצמה אינה הוכחה ניצחת לנהיגה רשלנית, ובמקרה הנדון לא ניתן לייחס למערער כל התרשלות באופן נהיגתו, סמוך לפני קרות התאונה, וכי בית הדין המחוזי אף לא ציין בהכרעת הדין באיזה מעשה או מחדל באה רשלנות המערער לידי ביטוי.
-
התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור: להשקפתה, שגתה הערכאה קמא כשקיבלה את טענות המערער באשר להימצאות כתם שמן או בוץ במקום התאונה. לדבריה, המערער כלל לא הרים את נטל הראייה הנדרש ממנו ולא הוכיח קיומו של כתם שמן כאמור. לכל היותר יש לראות בדברי המערער השערה בדבר קיומו של כתם שמן, שלא נתמכה בכל ראיה, כגון תמונות מזירת התאונה, שלא הובאו מטעם המערער. נטען כי אין די בהפרחת השערה כבסיס מספק לקביעת ממצא שבעובדה, כפי שנקבע במקרה זה. משאין מסד לממצא העובדה בדבר הימצאות כתם שמן כאמור, שוב אין בפי המערער כל הסבר השולל את התרשלותו הנלמדת מסטיית כלי רכבו, ועל כן, לטענת התביעה, הרשעתו בדין יסודה. נטען, לחילופין, כי גם אם הממצא העובדתי בדבר הימצאות כתם שמן יימצא כמבוסס, מדובר בעניין שעל המערער היה לצפותו, כחלק מהסיכונים שכל נהג סביר צריך לצפותם. על כן נדרש היה המערער לנקוט אמצעי זהירות אף כנגד הימצאות כתם השמן, להאט את מהירות נהיגתו, באופן שיוכל להבחין בכתם מבעוד מועד, להימנע מלעלות עליו עם גלגלי הרכב, או לנקוט אמצעי זהירות מתאים אחר. משלא נקט המערער את אמצעי הזהירות הנדרשים כאמור, ואירעה התאונה, יש לראות בו כמי שנהג ברשלנות, והרשעתו אפוא, בדין יסודה.
-
בתשובתו לטיעוני התביעה, טען המערער כי אין לתביעה יכולת לתקוף ממצאי עובדה שנקבעו בערכאה קמא שעה שנמנעה מלערער מטעמה על פסק הדין.
דיון והכרעה
-