פסק דין 18/01

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט מרכז שניתן בתיק מר417/00/1/ (סא"ל יהושע הלוי – אב"ד) ביום 18.01.01. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק ד י ן

סא"ל עופר סקאלי, הורשע על פי הודייתו בנהיגה של 114 קמ"ש, היינו – 24 קמ"ש מעל המותר בקטע הדרך שבה הוא נהג. ביה"ד קמא התחשב בהודייתו של המשיב, חסכון זמן שיפוטי, המלצות מפקדיו החיוביות ביותר, וותקו בנהיגה, וצרכיו לנהוג רכב במסגרת תפקידו ביחידה. בהתחשב בכל אלה, דן אותו לקנס של 300 ש"ח, ולא הוסיף עליהם מרכיב ענישה מסוג פסילה, אף לא פסילה מותנית, מן הטעמים שציין בגזר הדין.

מקובל עלי, כפי שאמרתי ב- ע"ת36/00/, בעניין סא"ל עופר וייסברג, כי לא בכל מקרה ובכל עניין מתערב לו ביה"ד לערעורים בגזר הדין של ביה"ד קמא, וגם אם קיימת חריגה לא משמעותית ממדיניות הענישה הראויה, לא ימהר ביה"ד כדי להטביע את חותמו הוא על גזר הדין. אין ספק כי כאשר העונש אינו הולם במידת ההלימות הראויה, ופעמים אף בהתחשב ב"צוק העתים", כאשר עבירת תעבורה פלונית צריכה להביא לענישה מרתיעה – יעשה זאת ביה"ד לערעורים, כמו שיעשו זאת בתי הדין הדיוניים. עבירת מהירות היא עבירה קשה ומחייבת הרתעה, הגם שבמקרה זה הסטייה מן המהירות אינה גבוהה ומשמעותית בשים לב למהירות המותרת באותו קטע הדרך. אם אני מתערב בגזר הדין, אין זאת כי אם בשל מדיניות שיפוטית, לפיה בעבירת מהירות יש הצדקה, בדך כלל, להשית עונש של פסילה, אם בפועל ואם על תנאי.

הסניגור המלומד טוען, כי אין מקום להוסיף פסילה על תנאי, בין היתר, משום שהמשיב נוהג שעות רבות של נהיגה והסיכון שבו הוא נתון, הלכה ולמעשה, גדול יותר ממי שאינו משתמש ברכב שעות רבות. אולם, דווקא משום שהמשיב נוהג הרבה, יש להזהירו על ידי פסילה על תנאי, כי עליו לנהוג בדרך החוק, ולפי כללי נהיגה נכונים ומותרים. לאור האמור, אני מקבל את הערעור במובן זה שלעונש תווסף פסילה על תנאי של חודש למשך שנתיים.

הקנס יעמוד בעינו.

ניתן והודע היום, 30.04.01, בפומבי ובמעמד הצדדים.

אל"ם עזרא קמא - שופט