פסק דין 154/02

פ ס ק - ד י ן

הערעור הוא של התובע הצבאי הראשי על קולת העונש שהשית בית הדין קמא על המשיב בגין עבירה של אי ציות לתמרור המחייב עצירה לפני כניסה לצומת. אין מדובר באי מתן זכות קדימה לרכב אחר כי אם באי ציות לחובת העצירה בלבד.

בית הדין קמא ראה להשית על המשיב קנס של 190 ש"ח בלבד והתצ"ר מבקש להוסיף לעונש זה פסילה של רשיון נהיגה צבאי ואזרחי על תנאי, הגם שנאמר בנימוקי הערעור כי בית דין זה מתבקש להשית על המשיב פסילה זו לתקופה ממושכת.

מתברר כי המשיב נפסל ביחידתו פסילה מנהלית של 10 ימים בעניין הרשיון הצבאי, כי הוא נוהג זה 12 שנה וכי לפני כן חטא פעם אחת במהירות העולה על המותר ב-15 קמ"ש ונשפט ביחידתו. עוד אומרים הסניגור והמשיב כי העבירה בוצעה בשטח הבסיס הצבאי ויש להביא זאת גם בחשבון השיקולים.

אכן ראוי גם מטעמים בטיחותיים וגם מטעמים חינוכיים כי עבירה זו תישא בצידה כשהיא נדונה בבית הדין גם לפסילה על תנאי אולם לא בכל מקרה ישית בית הדין הצבאי עונש זה ויש מקרים שיכול שיטיל עונשים אחרים אם קלים יותר ואם חמורים יותר, הכל לפי נסיבות המקרה.

נסיבות של מקרה זה אפשר שאם כל שופט אחר היה יושב בהם בדין היה פוסק באופן שונה ממה שפסק בית הדין קמא, אולם לא ראיתי הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא מחמת שאין מדובר במקרה חריג ומיוחד שיש להנחות את בתי הדין בערכאות הדיוניות לנהוג אחרת משנהג השופט קמא.

לפיכך אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, כ' טבת תשס"ג, 25 בדצמבר 2002, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

אל"ם עזרא קמא - שופט