פסכה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 19/12/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכויות זמניות עד ליום 30/9/12 ונכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/10/12 ("ההחלטה").

2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה טעתה ביישום פריט הליקוי ושיעור הנכות שקבעה למערער, וזאת לאור ממצאי בדיקתה, תוצאות בדיקת MRI וחוות הדעת של ד"ר דניאל משה.

3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת, נסמכת על בדיקה קלינית תוך התייחסות לבדיקות הדמיה וחוות דעת מטעם המערער. לאור זאת נטען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.ביום 19/12/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה למחלות עור ומומחה לנפרולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית. הוועדה ציינה כי בעת פשיטת החולצה נראו תנועות מלאות של שתי הכתפיים, אך בעת הבדיקה הפגין המערער כיפוף ואבדוקציה לא שווים בשתי הכתפיים. על פי ממצאי בדיקתה, הוסיפה הוועדה וציינה כי סיבוב פנימי וחיצוני מלאים ואין דלדול שרירים. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, וציינה כי בצילומי MRI מיום 13/5/12 נראה "קרע עדין מסוג SLAP של הלברום העליון".

לדעת הוועדה, ממצאי הבדיקה לא מצביעים על הגבלה תפקודית. הוועדה הוסיפה כי ממצאי בדיקת ה- MRI אינם באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית ולקרע אין ביטוי תפקודי בטווחי התנועה. לפיכך, הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 0%.

6.אשר לחוות הדעת של ד"ר דניאל מיום 18/10/12: עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה התמודדה כראוי עם כל הנושאים הנזכרים בחוות הדעת. הוועדה ציינה כי ממצאי הבדיקה שערך ד"ר דניאל אין בהם כדי להעניק למערער נכות תפקודית כלשהי. דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בענייננו, כאמור, קביעה נחרצת כי אין להעניק נכות על עצם הקרע שנצפה בבדיקת MRI, משעה שאין לכך ביטוי תפקודי בטווחי התנועה ואין לכך תמיכה בממצאים הקליניים – די בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. לפיכך, דין טענה זו להידחות.

7.טענות המערער, בעניין פריט הליקוי שיישמה הוועדה ושיעור הנכות שקבעה למערער, מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. טענות המערער מבקשות לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינן להידחות. כך, למשל, טענת המערער שהממצא הקליני של אבדוקציה °100 מעיד על הגבלה בתנועת הכתף. בדומה, המערער טען כי לא ברור האם הממצא של "קרע עדין" עונה על הגדרת "קרע בינוני" או "קרע קשה", על פי לשון פריטי הליקוי. משקבעה הוועדה כי ממצאי בדיקתה לא מצביעים על הגבלה תפקודית, ומציינה כי על פי פענוח בדיקת MRI מדובר בקרע עדין, שאין לו ביטוי תפקודי בטווח התנועה, הרי שהוועדה קבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה. מכאן, שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

8.משנדחו טענות המערער לעניין שיעור הנכות, ונכותו היציבה הינה 0% - בדין לא נדרשה הוועדה לשאלת הפעלת תקנה 15.

9.בהעדר פגם משפטי בהחלטה, הערעור נדחה.

10.אין צו להוצאות.

11.לצדדים מוקנית זכות לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי בירושלים על פסק הדין, וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, (30 מאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: