פסיקת מזונות זמניים ודמי מדור

רקע

1.         בפני בקשה לקביעת מזונות זמניים ודמי מדור זמניים עבור התובעת (להלן: "המבקשת") עד למתן פסק דין במזונות קבועים בתובענה למזונות. בשלב קביעת מזונות זמניים אין בית המשפט נדרש להיכנס אל עובי הקורה ו/או לקבוע עובדות.

2.         הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים במנילה שבפיליפינים ביום 31.8.04. המבקשת הינה נוצרייה ואילו הנתבע (להלן: "המשיב") הינו יהודי אזרח ישראל.

            בעניין דנן חל סעיף 2(א) ל חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959.

3.         המבקשת, שהגיעה לארץ לראשונה בשנת 1997 כשבידה ויזת עבודה, המאפשרת לה לעבוד, עבדה בטיפול בקשישים. הצדדים הכירו בשנת 2002 וביניהם נרקמה מערכת יחסים של בני-זוג. ביוני 2004 גורשה המבקשת מהארץ על ידי משרד ההגירה. חרף גירושה, נמשך הקשר בין הצדדים. הקשר הגיע לשיאו ביום 31.8.04, הוא היום בו נישאו הצדדים זל"ז בנישואים אזרחיים בפיליפינים, כאמור. 

4.         הבקשה למזונות זמניים לפי תקנה 265 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד  - 1984 (להלן:"התקנות"), לא הוגשה כבקשה נוספת נפרדת, אלא נטענה במסגרת התביעה מיום 10.1.07.

5.         על פי כתבי התביעה וההגנה מדובר בגרסאות סותרות לגבי גובה השתכרות המשיב, יכולתו הכלכלית ויכולת השתכרותה של המבקשת.

פרוצדורה

6.         ביום 17.4.07 בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, בו עתר ב"כ המבקשת, בין יתר טענותיו, לפסיקת מזונות זמניים, חסרה הייתה אסמכתא לעצם הנישואין בין הצדדים. בשל סיבה זו ונוכח העובדה שעמד בתוקפו מועד ההוכחות אשר נקבע מבעוד מועד ליום 17.6.07, לא נפסקו מזונות זמניים. ביום 6.6.07 הוגשה למזכירות בית המשפט תעודת הנישואין המוכיחה את הקשר החוקי בין הצדדים.

7.         מועד ההוכחות ביום 17.6.07 התקיים במעמד צד אחד בשל אי התייצבותם של המשיב ובא כוחו, שנעדר מפאת מחלתו. נוסף על כך, לא זו בלבד שב"כ המשיב לא הגיש תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטתי מיום 17.4.07, אלא שאף לא הוגשה שום בקשה מטעמו להארכת מועד.

8.         ב"כ המבקשת עמד על הצורך במתן פסק דין נוכח המחדלים שייחס לצד שכנגד בנוסף לליקויים הרבים אשר נטענו ביחס לכתב ההגנה עצמו.

9.         סבור אני, כי אין להחמיר עם המשיב, מאחר והסעד המתאים, בנסיבות העניין, הינו חיובו בהוצאות ולא מתן פסק דין בלא שתינתן לו הזדמנות לחקור את התובעת  במסגרת ישיבת ההוכחות. אך יחד עם זאת, עקב הדחייה הנוספת נוכח אי התייצבות המשיב ובא-כוחו, כאמור, כן יש מקום להחליט בעניין המזונות הזמניים. לפיכך, יש מקום להסתמך על דבריו של ב"כ המשיב כי לא חש בטוב, מחד, וליתן החלטה בעניין המזונות הזמניים במסגרת בש"א 3054/07, מאידך.

טענות הצדדים

10.        המבקשת טוענת, כי לאחר שנישאו הצדדים, דאג לה המשיב לאשרת כניסה לארץ ולויזה, שהתבררה רק בשלב מאוחר יותר כויזת שהייה ולא ויזת עבודה, ובשל כך לא הייתה היא רשאית לעבוד למחייתה.

11.        המבקשת מסבה את עיקר תשומת הלב של מותב זה לטענה, כי למן הרגע בו חודשה ויזת העבודה, בחרה להסתמך על הצהרות המשיב, לפיהן הוא יסייע לה לפרנסתה, למענה ולמען עתידם המשותף, ושכרה חנות בתל-אביב עבורה שילמה מראש את מלוא דמי השכירות בגובה 3,800 ש"ח לחודש. בגין העסק הנ"ל אשר כשל, נושאת היא בחובות בסך למעלה מ 30,000 ש"ח.

12.        זאת ועוד טוענת המבקשת, כי משהתבקש המשיב לחתום ולסייע לה בהארכת ויזת העבודה, סירב לעשות כן, ומשכך נותרה המבקשת ללא אפשרות לעבוד ולהחזיר את הכספים שהיא חייבת.

13.        המשיב עובד כנהג הסעות. לטענת המבקשת, הכנסתו נאמדת בסך 15,000 ש"ח. לעומתה, טוען המשיב, כי משכורתו החודשית מסתכמת אך בסך 5,000 ש"ח נטו לחודש.

14.        לטענת המשיב, למעט מקרים בודדים מאז החל הקשר המשותף לא גרו הצדדים תחת קורת גג אחת.

15.        צרכי המבקשת מכפי שעולה מכתב התביעה הינם כמפורט להלן: