פסיקת כתובה קודם מתן הגט

בפנינו תביעת אשה לכתובתה.

הצדדים עדיין לא גרושים, הבעל מסרב לגרש את האשה כבר זמן רב, למרות החלטות מפורשות של בית הדין לחיוב גט והטלת צווי הגבלה. עתה תובעת האשה את כתובתה קודם לסידור הגט, בשל העובדה כי הבעל אינו מוכן לגרשה.

מקורה של תביעה זו הוא בהחלטת בית הדין מיום 13.10.10 (ע"י מותב בית הדין הקודם), בה נאמר בין השאר כך:

"בהמשך להחלטת בית הדין מיום כ"ה טבת תש"ע (11/01/2010) המחייבת את הנתבע לגרש את אשתו ולאחר שהנתבע סירב מספר פעמים לגרש את אשתו, פתחו האשה וב"כ תביעות לחייב את הבעל בכתובה והטלת צווי הגבלה בהתאם כולל תביעה למזונות אשה מחמת שמעוכבת להנשא.

הדיון נקבע להיום בתביעות הללו. בית הדין שוב חזר וביקש מהבעל שיכבד החלטת בית הדין להתגרש, הבעל סירב בטענה שהדיונים בבית המשפט עדיין לא הוכרעו והוא מבקש להמתין לסידור הגט עד לסיום ההליכים.

האשה וב"כ טענו שההליכים בבית המשפט הסתיימו ניתנו החלטות שלא הוגש ערעור עליהן, לדבריהם הבעל נוקט בסחבת מכוונת על מנת לעגן את האשה ומבקשים מבית הדין שינקוט את הסעדים המתבקשים לסרבני גט כמקובל.

הבעל השיב שהוא מתכוון לערער למבקר המדינה והוא לא ישלים עם החלטות בית המשפט. כמו כן חוזר על טענתו שהאשה בוגדת בו עם גברים זרים. לדבריו, בתם המשותפת בת 13 שנה יכולה להעיד על כך.

האשה מכחישה מכל וכל את הטענה הזו. לדבריה, מעולם לא בגדה בבעלה בתקופת הנישואין ואין לבעל שום הוכחות.

הבעל המשיך לטעון כנגד החלטות בית הדין שלדבריו אינם עושות צדק עמו ואף התריס בלשון בוטה שאין צדק בבית הדין והחלטות בית הדין אינם מחייבות אותו.

עמדת בית הדין שיש למצות את ההליכים עם הבעל המסרב פעם אחר פעם לכבד החלטות בית הדין ולנקוט יד קשה כנגד התרסותיו כלפי בית הדין, שכן לבעל היתה אפשרות לערער על החלטת בית הדין ולא להתריס כנגדן .

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א.      לקבוע מועד נוסף לסידור גט.

ב.       בית הדין מתרה בבעל שאם ימשיך לסרב לכבד החלטת בית הדין, בית הדין ישקול להטיל עליו צווים נוספים בהתאם לתקנות הדיון כולל מאסר.

ג.       ...

ד.       ...

ה.      ...

ו.        בית הדין מוציא כנגד הבעל צווי הגבלה בהתאם לאמור בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995 סעיפים 2 (1) 2 (3) 2 (6)".

בנוסף, ביום 30.1.11 חייב בית הדין את הבעל בתשלום מזונות "מעוכבת מחמתו", ובתוך החלטתו שב והתרה בבעל שאם לא יגרש את אשתו, בית הדין ידון בתביעת כתובתה של האשה.

וכך נאמר בסיום החלטה הנ"ל: