פסיקת הוצאות משפט

בפנינו תביעת האשה להוצאות משפט.

להלן הרקע העובדתי:

הצדדים נישאו ביום 20.8.89. הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני בחיפה ביום 10.11.09.

הסכם גירושין נחתם בין הצדדים ביום 16.10.09.

בתאריך 21.4.10 הגיש התובע בקשה לצו עיקול במעמד צד אחד. מבוקש צו עיקול על חלקה של המשיבה בסך 100,000 ש''ח שהוא התשלום האחרון עבור הדירה מרחוב [...] בעיר [...] (הכספים בנאמנות). מבקש להורות לנאמן לעכב העברת הכספים לאשה.

לטענתו, ע"פ הסכם הגירושין הנ"ל, הדירה תימכר והצדדים יחלקו בתמורתה. הנכס נמכר. לטענתו, האשה נטלה את התכולה, בניגוד לצו שניתן ע"י בית משפט השלום. דורש פיצוי כספי בסך 25,000 ש''ח בגין הפרת הסכם, כפי ההתחייבות המופיעה בהסכם הגירושין (גם בגין הפרת ההסכם בהכניסה גבר אחר לדירת הצדדים, לטענתו).

מצורף לכתב התביעה בקשה לצו מניעה זמני וצו עשה במעמד צד אחד, שהוגש לבית המשפט ביום 1.4.10.

ביום כ"ז אייר תש"ע 11.5.10 הוציא בית הדין החלטה לצו עיקול.

בתאריך 27.5.10 התקבלה בקשת ב"כ המבקשת לדחייה או מחיקה על הסף של תביעת המשיב כנגד המבקשת. כן מבקשת דחייה ומחיקה על הסף של בקשת המשיב למתן צו עיקול שהגיש כנגד המבקשת. כן מבקשת לבטל את החלטת בית הדין מיום כ"ו אייר תש"ע 11.5.10.

בקשה זו נסמכת על הנימוק הבא : לבית הדין סמכות נמשכת לאחר הגט רק בנסיבות מיוחדות, כגון ביטול פסק דין אשר נמצא פגם בכריתתו, אך בקשה לאכיפת הסכם בגין הפרה נטענת, איננה בסמכות בית הדין. לאור האמור וביחס לנסיבות תיק זה, טוענת כי התביעה בגין הפרת הסכם הגירושין בהקשר רכושי ממוני, אינה בסמכות בית הדין, משום שהוגשה רק לאחר פקיעת נישואי הצדדים.

ביום 7.6.10 הוגשה בקשת התובע למשיכת תביעתו בכללותה כנגד האשה, לרבות צו עיקול שהוטל. הבקשה מנומקת כך: "מבירור שנערך הובהר לתובע כי צו העיקול שהוטל על הכספים אצל עו"ד פלוני לא היה אופרטיבי ורלוונטי, היות והכספים לא היו בחזקתו ו/או בשליטתו, וכך נותר הצו מיותר וחסר ערך". מבקש למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

ואכן, ביום 8.6.10 נעתר בית הדין לתביעתו למחיקת התביעה לסגירת תיק הרכוש.

לאור ההתנהלות הנ"ל, בתאריך 23.6.10 הגישה האשה (באמצעות ב"כ) כנגד התובע תביעה להוצאות משפט, משום שהטריד אותה לחינם בתביעתו זאת. לטענתה, התביעה הוגשה בחוסר סמכות ובלא בדיקת הדברים. בתוך דבריה כותבת (סעיף 4):  ".. לא טרח התובע לציין בהודעתו את הסיבה הטמונה בבקשתו למחיקת התביעה בכללותה". לטענתה, הסיבה למשיכת התביעה הינה, משום שהוגשה בחוסר סמכות. כראיה לכך מדגישה שהתביעה כללה גם תביעה כספית, וגם היא נמשכה ע"י התובע, למרות שאין היא שייכת לנימוק שנתן למשיכת תביעתו, ואין נימוק אחר מדוע משך תביעתו זאת.

למעשה, טענותיה בכתב התביעה להוצאות הן שתים:

1.         הגיש תביעתו בחוסר סמכות, ולכן משך אותה חזרה.

2.         ביקש צו עיקול מבלי לבדוק מראש שצו העיקול אינו רלוונטי.

לטענת האשה, בשל המחדלים הנ"ל נאלצה לשכור שירותיו של עו"ד ונדרשה להוצאות כבדות, בין היתר להגשת הבקשה למחיקת התביעה.

לטענתה (סעיף 9), התובע, כשיטה, נוהג לטלטל את הנתבעת בין ערכאות שיפוטיות שונות. 

בהחלטתו מיום 6.7.10 בית הדין העביר את התביעה להוצאות והאמור בה לתגובת הצד השני בתוך 14 יום. בהחלטה ההיא נאמר כי אם לא תתקבל תגובת הנתבע, ביה"ד ישקול להוציא החלטה לפי החומר שבתיק.