פסיקת גירושין לאחר פירוד ארוך

עובדות והליכים

לפנינו תביעת גירושין של הבעל. הצדדים נשאו כדמו"י ביום י' סיון תשל"ה (20.5.1975), נישואין ראשונים לשניהם. לצדדים נולדו ארבעה ילדים, כיום כולם בגירים. הצדדים פרודים ארבע־עשרה שנים, והם מתדיינים בתביעת הבעל לגירושין.

הצדדים התגוררו ב**** עד שנת תשנ"ג (1993) ומשלא הסתדרו עזבה האשה את הבית. ביום י"א שבט תשנ"ג (2.2.1993) הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני ב*****. האשה עתרה כנגדו לבית המשפט בתביעה למזונות אשה ומזונות הילדים. תוך כדי כך ניסו הצדדים לשקם את הקשר ביניהם כשהבעל מחק את תביעתו לגירושין והסכים לחתום על הסכם ממון אשר אושר בבית המשפט ביום ז' תשרי תשנ"ג (22.9.1993). בהסכם נכתב כי הבעל יעביר את זכויותיו בדירה לאשה, האשה תוותר על חלקה בזכויות הבעל במניות אגד וניצבא. הבעל יעביר לאשה מחצית מסכום הפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים שעבר בשנת תשמ"ו 1986. המכונית תעבור לאשה הבעל מתחייב לשלם את כל הוצאות הבית. הבעל מתחייב לשלם דמי מזונות לאשה ולילדים גם לאחר שימלאו להם 18 שנים.

הצדדים חזרו לחיות יחד, אולם מערכת היחסים לא עמדה להם, והצדדים נפרדו שוב וביום א' כסלו תשס"א (28.11.2000) עזב הבעל את הבית.

בחודש שבט תשס"א (בפברואר 2001) הגיש הבעל תביעה לבית המשפט לביטול חיוב מזונות כל הילדים ללא הגבלה כפי שהוסכם בהסכם הממון ובקש לפסוק מזונות ראויים לאשה ולילד הקטן הואיל ושלושה מהילדים עברו את גיל 18. ואכן בית המשפט קיבל את תביעת הבעל והעמיד את מזונות האשה והילד על סך 3,000 ₪.

בתאריך י"ז סיון תשע"א (19.6.11) הגיש הבעל תביעה לגירושין לבית הדין הרבני בחיפה. בכתב התביעה כותב הבעל כי האשה מיררה את חייו בצורה קשה ביותר סירבה לקיים עמו יחסי אישות וטענה בפניו שהיא מואסת בו ואינה מעוניינת בו. לדבריו האשה נישלה אותו מכל זכיותיו הכספיות וגרמה להרחקת ילדיהם המשותפים ממנו.

עוד טען כי סירובה של האשה להתגרש נעוץ בסיבה כלכלית, שכן בהסכם הממון שחתמו עליו הוסכם כי הבעל ישלם לאשה דמי מזונות כל זמן שהם נשואים ולילדים גם אחרי גיל 18 ואם יתגרשו תאבד האשה את דמי המזונות.

עוד טען הבעל כי הוא חבר "אגד" ואם והאשה תקבל מעמד של גרושה לא תהיה זכאית לזכויות מאגד, ובמידה ותוגדר כאלמנה תהא זכאית לזכויות מאגד.

בתאריך ג' מרחשון תשע"ב (31.10.11) התקיים דיון בפני הרכב א' של בית הדין, הבעל טען שהם פרודים כאחת־עשרה שנים, אין להם כל קשר ומבקש להתגרש. לשאלת בית הדין מדוע המתין עד עכשיו ענה כי לא הייתה לו יכולת כלכלית להתגרש. האשה טענה שחפצה בשלום בית. בית הדין המליץ לצדדים לנהל משא ומתן כולל ולדווח לבית הדין.

בתאריך ל' ניסן תשע"ב (22.4.12) התקיים דיון נוסף. ב"כ הבעל הציע לשלם לאשה סך של 80,000 ₪ כפיצוי ובזה לסיים את כל התביעות. ב"כ האשה התנגד לטענתו האשה מקבלת מהבעל סך של 3,500 ₪ בחודש כל זמן שהם נשואים ואם תתגרש יפסקו המזונות, והואיל ואין לבעל עילה לגירושין, אין הסכום הנ"ל מספק לפיצוי כשהצעה זו מכסה רק שנתיים של מזונות. בהחלטת בית הדין נכתב:

"בית הדין סבור כי להותיר המצב הנוכחי על כנו, לאחר שנות פירוד כה ארוכות, הרי זה חסר תוחלת. בית הדין מעוניין לבדוק לעומק את העילות לפירוד, כדי לקדם את ההליך בין הצדדים. לצורך כך, בית הדין קובע דיון נוסף להוכחות. הבעל יהיה רשאי להוכיח עילותיו לגירושין, והאשה תהיה רשאית להוכיח טענותיה כנגד הבעל, כדבריה."

בתאריך כ"ז תמוז תשע"ב (17.7.12) התקיים דיון הוכחות הבעל טען שהם פרודים שתים־עשרה שנים האשה מיררה את חייו. האשה טענה לשלום בית. לדבריה עשתה כמה פעולות לשלום בית וטענה שהבעל רוצה להתגרש הואיל ויש לו קשרים עם נשים אחרות. הבעל הכחיש את טענותיה, בפועל אף אחד מהם לא הוכיח את טענותיו. בפסק הדין נכתב:

"לסיכומו של ענין, בית הדין לא השתכנע כי אכן האשה חפצה בבעלה בכנות. ניכר כי טענותיה הנ"ל הינן מהשפה ולחוץ, יתכן לשם השגת היתרונות הכספיים האמורים לעיל.

לאור האמור ולאור הפירוד הממושך לפחות שתים־עשרה שנה, בהם קיים נתק מוחלט בין הצדדים, בית הדין קובע כי על הצדדים להתגרש. וידועים דבריו של הגר"ח פלאג'י זצ"ל כי לאחר פירוד של לפחות י"ח חודש וניכר כי אין סיכוי לשלום בית, מוטלת על בית הדין החובה להפריד בין הצדדים, וכך ננהג אף בתיק זה. יש לפתוח תיק לסידור גט. בית הדין מצפה מכל אזרח שומר חוק לקיים את החלטת בית הדין ככתבה וכלשונה, אף אם ההחלטה אינה לרוחה. החלטה זו אינה שוללת את זכותה של האשה לדרישת פיצוי בגין כתובתה, ותהיה רשאית להגיש תביעה מעין זו לאחר הגט."

ב"כ האשה הגיש ערעור לבית הדין הגדול על החלטת בית הדין האזורי בטענה שבית הדין האזורי לא אפשר להם להגיש סיכומים בהתאם לתקנות קע'–קעז' לתקנות הדיון, "כשנגמרת פרשת הראיות, אמור בית הדין להורות לצדדים על סיכום בכתב או בע"פ, אלא אם כן מתקבלת הסכמת הצדדים שלא להגיש סיכומים."

בהחלטת בית הדין הגדול נכתב:

"לאחר שמיעת הצדדים ובהתאם להסכמתם, החלטנו:

א.       התיק יוחזר לבית הדין האזורי חיפה להרכב אחר, אשר ידון ויחליט על סמך החומר שבתיקים.