פסילת שמאות מכרעת בגין היותו של השמאי מצוי בניגוד עניינים

השופט חגי ברנר:

מבוא

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט רונן אילן) מיום 6.7.2014, אשר קיבל באופן חלקי בלבד את תביעתו של המערער נגד המשיבה, עיריית תל- אביב- יפו (להלן: "העיריה") וחייב את העיריה לשלם למערער פיצוי בסך של 20,091 ₪ (ת.א. 11- 04- 27000).

    

2. המערער היה דייר מוגן בנכס מקרקעין במתחם השוק הסיטונאי בתל אביב. לימים החליטה העיריה להעתיק את הפעילות בשוק הסיטונאי לאתר אחר. בעקבות כך נכרת ביום 29.6.2006 הסכם בין העיריה לבין המערער, לפיו התחייב המערער לפנות את הנכס בו החזיק כנגד תשלום דמי מפתח ששיעורם ייקבע בהסכמה, באמצעות שמאים שימנו הצדדים. עוד הוסכם כי ככל שלא תושג הסכמה בין השמאים, ימנו הצדדים שמאי מכריע אשר שמאותו תהיה סופית ומכרעת. בנוסף הוסכם כי מנהל אגף הנכסים של העיריה יהיה מוסמך להוסיף פיצוי למערער מעבר למה שייקבע על ידי השמאים, אם יוכיח המערער שהחזיק בשטחים נוספים מעבר לשטח הרשום של הנכס.

    

3. הצדדים פעלו בהתאם להסכם האמור. המערער מינה כשמאי מטעמו את השמאי אהרון בוץ, והעיריה מינתה כשמאי מטעמה את השמאי אלי ליפה. השמאי בוץ העריך את דמי המפתח המגיעים למערער בסכום של 448,000 דולר ואילו השמאי ליפה העריך את דמי המפתח בסכום של 26,500 דולר בלבד. נוכח הפערים בשומות, ובהעדר הסכמה בין השמאים בדבר שיעורם הראוי של דמי המפתח המגיעים למערער, הופעל המנגנון של מינוי שמאי מכריע. בהתאם, העיריה העבירה לבאת כוחו דאז של המערער רשימה של 28 שמאים, וביקשה כי המערער יבחר מתוכם שלושה שמאים, על מנת שהעיריה תבחר באחד מבין השלושה כשמאי מכריע. בפועל, השמאי בוץ מטעמו של המערער הוא שבחר שלושה שמות מתוך הרשימה שהעבירה העיריה, וזו האחרונה בחרה לבסוף ביום 28.11.2006 בשמאי אחד מבין השלושה, הוא השמאי מישל אשור (להלן: "השמאי אשור"). עם מינויו כשמאי מכריע, הודיע השמאי אשור לצדדים כי בין השנים 1999- 2001 התמחה במשרדו של השמאי בוץ ואף עבד כשכיר באותו משרד. משלא הוגשה הסתייגות מהמינוי, החל השמאי אשור בעבודתו.

    

4. ביום 8.1.2008 קבע השמאי אשור כי דמי המפתח המגיעים למערער עומדים על סך של 88,500 דולר. המערער לא השלים עם השומה המכרעת, וסירב לקבל את התשלום שביקשה העיריה להעביר לידיו על פיה.