פסילת רישיון למשך שלוש שנים וקנס נגזרו למורשע בנהיגה ללא רישיון ובזמן פסילה

           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (פל 857/07) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 22.8.2005 נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים. החלטת הפסילה ניתנה בנוכחות באת כוח המבקש, ודבר הפסילה הודע לו. ביום 29.8.2005 נתפס המבקש כשהוא נוהג ברכבו בשעה שהפסילה היתה בתוקף, וכשהוא ללא ביטוח בר תוקף.

           בתאריך 15.4.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג) את המבקש בהעדרו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים.

           בתאריך 22.1.2008 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, לבית משפט השלום לתעבורה. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 23.1.2008 לאור העובדה שהמבקש זומן לדיון כדין אך לא התייצב.

           על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' ש' שילה) דחה את הערעור בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל להראות שלא זומן כדין, חרף העובדה שהודעה על הדיון נשלחה אליו בדואר רשום. עם זאת, החליט בית המשפט להקל בעונשו של המבקש, והעמיד את עונש הפסילה שהוטל עליו על שמונה עשר חודשים בלבד.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענתו, לפיה לא הגיע לידיו הזימון לדיון.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש לא עמד בנטל הפרכת החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, לפיה נמסר לידיו כתב האישום. משכך, צדק בית משפט השלום לתעבורה משדחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו.

           גם בכל הנוגע לטענת המבקש כנגד העונש שנגזר עליו, הרי שהלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, עונשו של המבקש אינו חורג מהעונשים המקובלים בעבירה אותה ביצע. יתרה מכן, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש הקלה משמעותית, ולא מצאתי מקום להוסיף ולהקל בו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, ב' באדר ב התשס"ח (9.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: