פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו, ואף מעבר

בקשה על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, לפסול את המשיב, הנאשם בתיק פלילי 8203/07, מלהחזיק ברשיון נהיגה עד לגמר ההליכים ואף מעבר לתקופה של 6 חודשים.

כתב האישום

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, ועבירת אי- ציות לתמרור וגרימת נזק לאדם ורכוש, בניגוד לתקנות התעבורה.

בכתב האישום צויין, כי ביום 28.6.06, בשעה 13:15 או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב מסוג איסוזו מסחרית, מכיוון אשדוד לכיוון קרית גת. בהתקרב המשיב לצומת עוצם, שהוא צומת מרומזר, דלק אור אדום בכיוון נסיעתו. באותה עת, הגיעה לצומת נהגת ברכב מסוג סובארו פרטית, והחלה בפנייה שמאלה בצומת, בהתאם לאור ירוק שדלק ברמזור בכיוון פנייתה. המשיב לא ציית לאור האדום בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה רצופה ומהירה לכיוון הצומת, ופגע עם חזית רכבו בדופן ימין של רכב הסובארו.

בעקבות התאונה נפגעה אנושות גב' רחל פרץ ז"ל ומותה נקבע במקום התאונה. הנהגת, גב' חן פרץ נחבלה קשות, וכן נחבלו תינוקה של הנהגת והמשיב עצמו. כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו קשות.

לדברי המבקשת, התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגתו הפזיזה של המשיב, שהתבטאה בכך שנכנס לצומת בניגוד לאור האדום, שדלק בכיוון נסיעתו, בידיעה שהוא עלול לגרום לתאונה בה  יקופחו חיי אדם, גרם לתאונה והביא למותה של המנוחה ולפציעתם של אחרים.

ביום 5.7.2006, פסל קצין משטרה את המשיב מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 90 ימים. תקופת הפסילה הגיעה לסיומה ביום 5.10.06 ובמועד זה הוחזר למשיב רשיון הנהיגה. מאז ועד היום  נוהג המשיב ברכבו.

טיעוני הצדדים

המבקשת טוענת, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המשיב לקרות התאונה הקטלנית. ראיות אלה נסמכות על עדי ראיה ועל ממצאים במקום התאונה עצמה. עוד טוענת המבקשת, כי נשקפת לציבור סכנה מוחשית וממשית מהמשך נהיגתו של המשיב, בין היתר בשל העובדה שעובר לתאונה נצברו לחובתו של המשיב 31 הרשעות בעבירות תנועה שונות, מתוכן 4 עבירות של אי ציות לתמרורים, 8 עבירות מהירות ו-2 פסקי דין שניתנו לחובתו בבית משפט לתעבורה.

המשיב טוען, כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה, וכי לא היה מקום להאשימו בעבירות המפורטות בכתב האישום, במיוחד בעבירה של הריגה. כמו כן, טוען המשיב, כי מאז שהוחזר לידיו רשיון הנהיגה ביום 5.10.2006, חלפו 11 חודשים, שבהם לא נמצא רבב בנהיגתו, ולכן אין לפסול אותו מלהחזיק ברשיון נהיגה עד לגמר בירור דינו.

גדר המחלוקת

2 השאלות העיקריות שעל בית המשפט להשיב עליהן, בבואו להחליט אם לפסול רשיון נהיגתו של נהג לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה הן:

א.      האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג.

ב.       האם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור, עד כדי כך שיש לשלול ממנו את האפשרות לנהוג עד לגמר בירור דינו.

ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב

בבוא בית המשפט לקבוע אם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג, עליו לבחון את הראיות המצויות בידי התביעה. לשם כך הוגש לעיוני תיק החקירה.

דה עקא, שבמקרה דנן כבר עמדה השאלה למבחן בפני ערכאה קודמת (בית המשפט לתעבורה קרית גת) במסגרת בקשה לביטול פסילה מינהלית, שהוגשה על ידי המשיב (ת.ב"ש 7216/06).

הבקשה נדונה בפני כב' השופטת טלי חיימוביץ, שעיינה בתיק החקירה  והגיעה למסקנה כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה כנדרש. לדבריה: "מעדות של עדת ראיה עולה, כי הנהגת חצתה את הצומת באור ירוק ועל כן, המבקש הוא שחצה את הצומת באור אדום וכן במהירות גבוהה, אשר גם היא עולה מהראיות" (החלטה מיום 11.7.2006).

כב' השופטת חיימוביץ הוסיפה וקבעה, כי עברו התעבורתי של המשיב מלמד אף הוא על מסוכנות, ולכן דחתה את הבקשה לביטול הפסילה המינהלית.

על החלטה זו, שניתנה כאמור ביום 11.7.2006, לא הוגש ערר על ידי המשיב.

סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד לויתן, ציין כי לא ייצג את המשיב באותה עת אלא עו"ד אחר. לדבריו, אין באפשרותו לומר מדוע לא הוגש ערר על אותה החלטה, שקבעה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב.

לכאורה, ניתן היה להסתפק בהחלטה זו של כב' השופטת חיימוביץ, אך לא מצאתי כי ראוי לעשות כן, וזאת לאור העובדה שהסניגור המלומד טען בפניי, כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה, וכי הדבר יוכח במהלך שמיעת העדויות בהליך הפלילי עצמו.

בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט נדרש לקבוע אם אכן יורשע המשיב בעבירות המיוחסות לו, אם לאו. כל שעליו לבחון הוא אם נסיבות התאונה מלמדות על אשמה לכאורה של המשיב. עיון בתיק החקירה מלמד, כי המשיב טען שנסע במהירות של 80 קמ"ש, וזאת בניגוד לטענתה של עדת הראיה, גב' חופית עשוש, שהעידה כי המשיב התקרב לצומת בנסיעה מהירה. הנהגת גב' חן פרץ, העידה אף היא כי הבחינה במשיב "נוסע בנתיב השמאלי במהירות ועובר לנתיב הימני ומתנגש בי". לדבריה, לא הבחינה ברכבו של המשיב לפני שנכנסה לצומת "כי הוא לא היה בטווח ראיה שלי". הנהגת העידה כי נכנסה לצומת בנסיעה איטית, בהילוך ראשון, ורק כשראתה את המשיב האיצה בנסיון לברוח ממנו.  הנהגת אף העידה, כי עמדה ברמזור ב"ניוטרל" וכשצפרו לה מאחור, הכניסה לראשון והתחילה לנסוע.