פסטמן ואח' נ' ברוך

החלטה

בפני בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים – הקלטות שברשות הנתבעת.

1.עניינה של התביעה בטענת המבקשות, המפעילות גן ילדים, כי המשיבה, שהועסקה על-ידן, פרסמה לשון הרע על המבקשות באשר לדרך טיפולן בגן הילדים, וזאת הן בפרסום שיועד לעובדות הגן ולהורי הילדים המטופלים בו, והן בדרך של פניה למשרד הבריאות ולמועצה לשלום הילד.

2.המשיבה חולקת על הטענה כי בוצעה כל עוולה, וטוענת עוד כי דבריה חוסים תחת ההגנות המפורטות בסעיפים 14 ו- 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

3.במסגרת תגובה שהגישה המשיבה ביום 18.11.12, וכן במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.1.13, הסכימה המשיבה כי אכן ברשותה הקלטות שבוצעו לאחר תום יחסי העבודה בין המשיבה למבקשות והנוגעת לשאלות שבמחלוקת בתיק זה. יצוין כי המשיבה ציינה אך כי מדובר בהקלטות של "עדים פוטנציאליים" של המבקשות, אשר נערכו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אך לא ציינה מהן מועדי ההקלטות המדויקים וכן לא את זהות הדוברים, לא כל שכן את תוכן ההקלטות (פרוטוקול הדיון מיום 21.1.13, עמ' 3, שור' 23-28). המשיבה טענה כי אין לאפשר גילוי פרטים נוספים אודות ההקלטות וכן אין לאפשר עיון בהן בשלב זה. מכאן – הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

4.המבקשות טוענות כי הכלל הנוהג הוא גילוי מירבי וניהול ההליך "בקלפים פתוחים" ואין בנסיבות המקרה כדי להצדיק חריגה מכלל זה. עוד נטען כי נטל ההוכחה בתביעה זו מוטל דווקא על המשיבה, משטענה לקיומן של ההגנות האמורות בחוק איסור לשון הרע, ויש בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על עיון בהקלטות בשלב זה. טענה נוספת שהעלו המבקשות הינה כי ההלכות הנוגעות לדחיית עיון בהקלטות או בתמלילי שיחות טרם חקירתו הנגדית של צד אינן רלוונטיות למקרה כאן שכן אין מדובר במסמכים/ הקלטות שמקורן במבקשות עצמן, ואין בסיס לטענה כי חשיפת ההקלטות בשלב זה תאפשר שינוי והתאמת גרסה מצד המבקשות ותפגע ביכולתה של המשיבה להעמיד את גרסת המבקשות במבחן החקירה הנגדית.

5.המשיבה טענה, כאמור, כי אין לאפשר גילויין של ההקלטות בשלב מוקדם זה אלא רק לאחר שתסתיים פרשת ראיותיהן של המבקשות ואלה יכריזו "אלה עדי". לטענת המשיבה מדובר במסמכים שהוכנו בציפיה לקראת הליך משפטי ואשר המשיבה מתכוונת לעשות בהם שימוש כראיות מפריכות במסגרת חקירה נגדית של עדים פוטנציאליים של המבקשות. משכך, כך נטען, גילויים בשלב מוקדם יתרום לשיבוש והתאמת גרסאות של המבקשות.

דיון והכרעה

6.תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין, אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

7.נקודת המוצא להליך של גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המסמכים הרלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. נקודת מוצא זו נובעת מהמטרה העיקרית של ההליך המשפטי לעשיית צדק המושתת על חשיפת האמת – חשיפה המותנית "בקיום דיון הוגן אשר בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ותינתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד", כפי שנפסק בפסק-דינה של כב' השופטת חיות בבג"צ 884/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, ניתן ביום 14.5.2008). ניהול הדיון "בקלפים פתוחים", כאשר כל צד יודע מראש מה המסמכים שבידי הצד האחר, משרת מטרה זו ותורם ליעילות הדיון.

8.אכן, כפי שצוין בטיעוני המשיבה, ועל אף חשיבותם של הליכי הגילוי והעיון, אין המדובר בזכות מוחלטת, אלא בזכות שיש לבחנה למול אינטרסים אחרים ובהתאם לנסיבות המקרה. ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (1) 515 (להלן – פרשת סויסה) נקבע כי ניתן לחרוג מעקרון ניהול המשפט "בקלפים פתוחים" ולדחות את מועד העיון במסמכים, כאשר בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע בגילוי האמת ולהביא לאפשרות של שיבוש ראיות. בסעיף 13 לפסק הדין בפרשת סויסה נקבע:

"שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק."

בסעיף 15 לפסק-הדין בפרשה הנ"ל נקבעו הכללים באשר לדחיית מועד העיון במסמכים:

"(א)חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב)רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג)בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

(ד)במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה)החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים".

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי שנסיבות המקרה הנדון אינן מצדיקות דחיית העיון בקלטת הוידאו על פי העקרונות שנקבעו בהלכת סוויסה.