פסחוב נ' רויטמן

פסק דין

א.בפניי תביעה של התובע בגין פגם ברכב שרכש מהנתבעים כאשר לטענתו הסתירו ממנו פגם זה והוא מבקש החזר ההוצאות בגין תיקון פגם זה.

ב.רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).

הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.

עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)

אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.

בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.

ג.לאחר שמיעת הצדדים וחקירתם על ידי, אני קובעת כי התביעה נדחית והנימוקים לכך הם כדלקמן:

1.התובע לא לקח את הרכב לבדיקה של מכון חיצוני אלא הסתפק בביצוע בדיקה שלו בלבד ובכך אין לו להלין אלא על עצמו לעניין פגמים שהוא בעצמו טוען שהיו נסתרים והוא לא ראה אותם בבדיקה שהוא ביצע. התובע טען כי הוא לא העביר את הרכב לבדיקה של מכון, כי הנתבע נראה לו ישר והוא התלהב מאוד מהרכב.

2.בדיקת פעילותו התקינה של מזגן קירור או חימום ברכב, ניתן לבצע מיידית והתובע הודה שהוא לא ביצע בדיקה זו.

3.התובע לא הביא כל ראיה או עד ממכון בדיקת כלי רכב המאשר ומאמת את דבריו כי פגם כפי שהוא טוען לו ברכב לא ניתן אפילו במכון בדיקה משוכלל לחשוף אותו.

ד.לאור הנ"ל, הנני דוחה התביעה באשר לא הצליח התובע להוכיחה ואף נטל סיכון בכך שהוא לא לקח הרכב לבדיקה ולא ביצע בדיקות פשוטות בעצמו.

ה.הנני משיתה הוצאות על סך 200 ₪ לטובת הנתבעים אשר ישולמו ע"י התובע בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א סיון תש"ע, 24/05/2010 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר, שופטת

הוקלד על ידי: חני טננבאום התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: