פסו האגוס נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה זו תוקפת את החלטת המשיב לפיה נדחתה טענת העותרת שהיא נתינת אריתריאה ונקבע על ידי המשיב שהעותרת היא נתינת אתיופיה.

2.העותרת הסתננה לישראל ביום 08/06/10.

ביום 09/06/10 נערך לעותרת ראיון זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר. אותו ראיון לא נערך בצורה של שאלות ותשובות אך המראיינת ציינה על גבי טופס הראיון כי מדובר באתיופית, ללא מסמכים וכי לא ניתן לזהות אותה כנתינת אריתריאה על פי הידע שלה. עוד צוין כי העותרת אינה מכירה את בית הספר היחיד שיש בכפר שלה וכן אינה מכירה כנסיות ולא את ראש העיר. עוד צוין כי העותרת אינה מכירה אזורים בדרום אריתריאה ואינה מכירה כפרים מסביב לכפר שלה.

הראיון נערך בשפה הטיגרנית.

ביום 15/06/10 נערך לעותרת פרוטוקול שמיעת טענות לשוהים בלתי חוקיים. באותו ראיון ציינה העותרת שמות של 7 כפרים בסביבת מקום מגוריה, הכירה את השטרות נקפה 1, 5 נקפות ו-100 נקפות וידע לתאר אותם נכונה. לגבי השטרות של 10 נקפה ו-50 נקפה ציינה כי אינה זוכרת אם מצוירת שם אוניה או רכבת ואת השטר של 20 נקפה לא הזכירה כלל. העותרת ידעה לומר באותו ראיון מתי חלים יום הזכרון ויום העצמאות של אריתראה, ידעה לומר את צבעי דגל אריתראה אך לא ידעה לצייר את הדגל. עוד ציינה העותרת כי ביכולתה להציג מסמכים מקוריים של הוריה.

גם ראיון זה נערך בשפה הטיגרינית.

ביום 11/09/11 נערך לעותרת ראיון להערכת אזרחות. ראיון זה נערך על ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD).

אותו ראיון היה ראיון מפורט אשר ארך 6 שעות והוא נערך בשפה הטיגרינית. באותו ראיון לא ידעה העותרת לזהות תמונה של כנסיה מכפר מגוריה. הכירה שמות של כפרים בסביבת כפר מגוריה אולם הכירה 5 קבוצות אתניות באריתריאה ולא הכירה את 4 הקבוצות הנותרות.

לעותרת לא היה הסבר לפער הידע שהפגינה בין הראיון הראשון לראיון השני שנערך לה.

3.עיקר המחלוקת בעתירה זו הוא בדבר נתינותה של העותרת.

לצורך זה, ולצורך קביעת יעד פוטנציאלי להרחקת העותרת, עושה המשיב, בדרך כלל, שימוש במבחן מירב הזיקות.

לצורך זה, ערך המשיב ראיונות לעותרת ולאחר מכן קבע, כי מירב הזיקות שלו הן לאתיופיה.

יובהר, כי אין בהכרח זהות בין המדינה אליה יש לעותרת את מירב הזיקות לבין מדינת אזרחותה האמיתית.

כאשר לא קיימת זהות כזו, המשמעות היא שניתן להרחיק את העותרת לאותה מדינה אליה יש לה את מירב הזיקות, בכפוף לפסיקה הרחבה של בית המשפט העליון ולתנאים שנקבעו, בין השאר, בהלכת אלטאי.

העותרת תוקפת את קביעת המשיב, ולטענתה קביעת המשיב בדבר מירב הזיקות שלה אינה סבירה וכי היא, העותרת, הוכיחה כי מירב הזיקות שלה הן לאריתראה, שאזרחיה נהנים בישראל ממדיניות אי ההרחקה.

לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת המשיב בדבר מירב הזיקות של העותרת היא סבירה, יש תחילה לקבוע את אמות המידה שעל המשיב לעשות בהן שימוש לצורך קביעת מירב הזיקות של העותר.

כלומר, יש לבחון את רמת ההוכחה הנדרשת מן העותרת ומאחרים שכמותה, לצורך הוכחת נתינותה או מירב הזיקות שלה למדינה לה היא טוענת.

בעניין זה תיתכנה שלוש אפשרויות:

א.על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט הפלילי, כלומר מעבר לכל ספק סביר.