פס"ד תביעות אישה לקבלת כתובה ומזונות מן העיזבון, וכן תביעת המנוח לתשלום דמי שימוש אשר הגיש נגד האישה בעודו בחיים

התובעת והמנוח היו בני זוג לשעבר, שהיו בהליכי גירושין (להלן: "האישה" ו"המנוח" בהתאמה). במהלך ההליכים המשפטיים, המנוח הלך לבית עולמו. הנתבעת 2 היא אחות של המנוח, גיסתה לשעבר של התובעת (להלן: "אחות המנוח"), והזוכה הבלעדית על פי צוואתו.

יש להכריע בהליכים בין האישה לבין אחות המנוח בנוגע לעיזבון המנוח, בהם תביעות האישה לקבלת כתובה ומזונות מן העיזבון, וכן תביעת המנוח לתשלום דמי שימוש אשר הגיש בעודו בחיים, בגין שימוש האישה בחלקו בבית שהיה בבעלותם.

תחילתם של ההליכים שבפני בהגשת תביעה לפירוק שיתוף בית הצדדים בxxxx (להלן: "הבית") שהוגשה בתמ"ש 7879-10-17 על ידי המנוח כנגד האישה.

במועד הגשת תביעה בשנת 2017, מתוך שלושת ילדי הצדדים, שניים כבר היו בגירים וגילו של הצעיר היה כ-15 שנים.

כתב התביעה לפירוק שיתוף נוסח באופן קצר ותמציתי ובו עתר המנוח למכור את הבית המשותף של הצדדים ולחלק את תמורתו באופן שווה בין הצדדים.

בכתב ההגנה ביקשה האישה לדחות את פירוק השיתוף בחמש שנים ממועד הגירושין, אולם גם עתרה להשהיית הדיון בפירוק השיתוף עד לבירור התובענות שהוגשו בבית הדין הרבני בxxxx; תביעה לשלום בית ומדור ספציפי.

ביום 03.04.2019 הגיש המנוח תביעה לדמי שימוש בתמ"ש 8496-04-19, שכן ביום 21.05.2018 ניתן פסק דין בתביעה לפירוק השיתוף בבית המשותף. בפסק הדין נקבע כי יש לקבל את התביעה ולפרק את השיתוף בבית במכירה חופשית, ובאי כוח הצדדים מונו ככונסי נכסים ככל ויעלה הצורך.

ביום 01.05.19 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בערעור שהגישה האישה על פסק הדין לפירוק השיתוף, והערעור נדחה בהסכמת הצדדים.