פס"ד שעניינו מחלוקת בין בני זוג לשעבר בעניין בעלות על כלבתם המשותפת

לפניי תובענה שהגיש אדם כנגד מי שהתגוררה עמו ואשר אין עורר כי לא צברה עמו נכסים או חיובים משותפים ושעניינה באשר ייעשה בכלבה אשר חלקה חיים משותפים עם השניים.

אין עורר כי הצדדים נפרדו עוד בשנת 2016, אם תרצה לדייק ביום 07.07.2016.

אין עורר גם כי על-פי המרשם הרשמי, אזי מיום 09.09.2014 היתה הכלבה רשומה על שם שני הצדדים והמרשם הרשמי שונה ביום 05.09.2017 אף שהנתבעת טוענת כי פנתה לשינוי המרשם לאחר פרידתם של הצדדים.

אומר ואציין כי המרשם אולי שונה, אך השבב אשר שירת את שני הצדדים המשיך להיות בגופה של הכלבה.

כאמור, אין עורר שהצדדים התגוררו יחדיו ולפי דברי הנתבעת ואני מאמין, חלקו מערכת יחסים ארוכה שראשיתה עוד עת היתה הנתבעת סמוכה לגיל הבגרות ולפניו.

דומה שאין עורר שמנהג היה בין הצדדים כי בדרך כלל בסופי השבוע, מיום ה' ועד יום א' היתה הכלבה שוהה אצל התובע, אם תרצה תאמר בהשגחתו, ואין נפקא מינא אם מדי פעם לא קיבל התובע את הכלבה לרגל אירוע כזה או אחר.

ברור לי לחלוטין מחלופת המסרונים שבין הצדדים, שלתובע היה חשוב מאוד לשמור על מערכת יחסים טובה עם הנתבעת ואילו לנתבעת היה נוח מאוד למסור את הכלבה באופן קבוע על פני שנים לאחר הפרידה לתובע.

אם תרצה תאמר שכאשר נפרדו הצדדים בשנת 2016 לא הסדירו הם בכתב דבר לעניין "חלוקת השימוש" או ה"הנאה" מן הכלבה וזו האחרונה היא בבחינת "חוט קושר אחרון" שנותר בין הצדדים.

דברים התגלגלו להם כפי שהם ומבלי שמי מהצדדים ימצא צורך להסדיר בכתב את הסוגיה, עד אשר בחרה הנתבעת כי זכותה להודיע לתובע שבכוונתה לנסוע, לפחות לתקופה ממושכת ל..... על-מנת להשלים לימודיה וליטול עמה את הכלבה.