פס"ד שעניינו אכיפת הסכם בין בני זוג לשעבר מספר חודשים לאחר חתימתו והפעלת הליכי הוצאה לפועל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת קרן גיל, בתלה"מ 40876-09-20), שדחתה על הסף את בקשת המבקש למתן צו מניעה שיאסור על המשיבה 1 ועל בא כוחה (המשיב 2) לנקוט בהליכים לגביית חיובים כספיים שנפסקו לחובתו בפסק הדין מיום 18.9.2017.

העובדות הצריכות לעניין

המבקש, נשוי לאב לשלושה ילדים, והמשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), גרושה ואם לשלושה בגירים מנישואיה הראשונים, ניהלו משך מספר שנים קשר זוגי כתוצאה ממנו נולד להם בן משותף, בן כשש שנים.

במרץ 2016 הגישה המשיבה תביעת מזונות אישה וקטין, תביעה רכושית ותביעה בעניין הסדרי שהות עם בנם הקטין של הצדדים. לאחר שנפסקו מזונות זמניים לקטין והתיקים נקבעו לשמיעת ראיות, פנו המבקש והמשיבה מיוזמתם להליך גישור ועתרו לאישור ההסכם שגובש במסגרתו. ביום 14.7.2016 ביהמ"ש קמא נתן להסכם תוקף של פסק דין (להלן 'ההסכם').

לאחר חתימת ההסכם שבו המבקש והמשיבה לנהל קשר זוגי תוך שהמבקש מתגורר עם אשתו כבעבר, אך מספר חודשים לאחר מכן נפרדו. לאחר הפרידה המשיבה עתרה לאכיפת ההסכם (תמ"ש 67893-01-17) והמבקש עתר לביטולו (תה"ס 34895-03-17). בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט קמא ביום 18.9.2017 התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לאכיפת הסכם ונדחתה תביעת המבקש לביטול ההסכם. נפסק, בין היתר, שהמבקש ישלם למשיבה 750,000 ש"ח המהווה מחצית הסכום לו היתה זכאית אילו נרכשה הדירה אותה המבקש התחייב לרכוש על פי ההסכם ונכפתה עליה מכירתה.

ביום 2.5.2019 נדחה ערעור המבקש על פסק הדין מיום 18.9.2017 בכל הקשור לחיובו לשלם למשיבה 750,000 ש"ח, אגב חיובו בהוצאות לטובת המשיבה בסך 20,000 ש"ח (עמ"ש 26465-10-17).

המשיבה נקטה הליכי הוצאה לפועל הן לגביית החיובים על פי פסקי הדין מיום 18.9.2017 ומיום 2.5.2019 והן לגביית חיובי מזונות הקטין. במסגרת אותם הליכים מונה בא כוחה, המשיב 2, ככונס נכסים למכירת זכויות המבקש בנכס מסחרי בעיר חולון.

ביום 17.9.20 הגיש המשיב לבית המשפט קמא תביעה חדשה, בה עתר לביטול שני פסקי דין: האחד מיום 14.7.2016 (בגדרו ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים) והשני מיום 18.9.2017 (בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לאכיפת הסכם ונדחתה תביעת המבקש לביטול ההסכם). בנוסף עתר המבקש לחייב את המשיבה להשיב לו 669,419 ש"ח ששולמו לידיה מכוח פסק הדין מיום 18.9.2017 עבור מזונות בנם הקטין של הצדדים. במסגרת התביעה טען המבקש כי יש לבטל את פסה"ד משום שהם הושגו במרמה ובנוסף כי נפלו פגמים בכריתת ההסכם (עילות חוזיות) וכי המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית.

ביום 11.10.20, בטרם הוגש כתב הגנה לתביעה, עתר המבקש לפני ביהמ"ש קמא בבקשה לצו מניעה שיאסור על המשיבה 1 ועל בא כוחה (המשיב 2) לנקוט בהליכים לגביית חיובים כספיים שנפסקו לחובתו בפסק הדין מיום 18.9.2017, חיובים שעמדו באותה העת על סכום של למעלה מ-1 מיליון ₪.

יומיים לאחר מכן, ביום 13.10.20 ,דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש על הסף, מהנימוקים הבאים: