פס"ד של ביה"ד הארצי בנושא הטרדה מינית בעבודה

השופטת חני אופק-גנדלר

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו ופסק דינו המשלים של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' אסתר קופרברג ומר יעקב אורנשטיין; סע"ש 12451-12-21). בפסקי דין אלה התקבלה בחלקה תביעת המערערת בע"ע 19198-02-25 (להלן: העובדת) לתשלומים מכוח יחסי העבודה וסיומם, ונדחתה תביעת המערער בע"ע 61056-10-24 (להלן: המעסיק) להחזר תשלומים ששילם לטענתו ביתר. בסופו של יום חייב בית הדין האזורי את המעסיק בתשלומים הבאים: פיצוי בגין הטרדה מינית בסך 130,000 ₪; הפרש פיצויי פיטורים בסך 17,073 ₪; פדיון חופשה בסך 12,550 ₪; דמי הבראה בסך 5,440 ₪; דמי מחלה בסך 9,889 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.

2. כיוון שאחת המחלוקות המרכזיות בערעורים שבפנינו נוגעת לטיבה של מערכת היחסים בין העובדת למעסיק בתקופת ההעסקה ואם זו כללה הטרדה מינית פיזית ומילולית, אזי נכריע במחלוקת זו תחילה. בהמשך נתייחס לטענות בנוגע לזכאות העובדת לתשלומים נוספים מכוח יחסי העבודה וסיומם וכן בנוגע לזכאות המעסיק להחזרים להם טען.

    

   (א) ההטרדה המינית

   (א)(1) הרקע העובדתי

    

3. העובדת הועסקה כמזכירה במשרד המעסיק מיום 15.10.12 ועד ליום 1.4.20, כשיחסי העבודה באו לסיומם עקב התפטרותה בשל מצבה הרפואי. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בנוגע לקיומה של הטרדה מינית, ובטרם נדרש להכרעה בה, נציג מספר נסיבות שאינן שנויות במחלוקת או למצער שאינן יכולות להיות שנויות במחלוקת בשל היותן נתמכות במסמכים בזמן אמת, ואלה הן:

4. ראשית, המעסיק, הינו עורך דין, ובמהלך תקופת העסקת העובדת טיפל בחלק מענייניה המשפטיים וכן בעניינה של אמה המנוחה ז"ל לרבות על נכסי דלא ניידי. המעסיק לא גבה תשלום בעד השרות, אך קיימת מחלוקת אם ויתר עליו אם לאו. ייצוג זה היווה קרקע למתחים רבים מצד העובדת בשל טענותיה בנוגע לאופן הייצוג וכן כיוון שחשה כי ייצוג זה מעמיק את תלותה במעסיק באופן המהווה מבחינתה מלכוד. מתח זה התעצם סמוך לסיום עבודתה של העובדת על רקע מחלוקות הנוגעות לטיפול באחד ההליכים המשפטיים בו יצג את העובדת ואימה, ואשר העובדת לא היתה שבעת רצון מטיפולו בעניינה.

5. שנית, בחלל המזכירות, אשר בו עבדה העובדת, עבדה עובדת נוספת (להלן: החברה לעבודה). המדובר בחלל מזכירות המשותף לשני משרדי עורכי דין שונים, כשהחברה לעבודה הייתה שכירה של מעסיק אחר, אשר שכר חלק מחלל העבודה (להלן: עורך הדין הנוסף). תחילה, קרי בין השנים 2012-2015, עבדו העובדת וחברתה לעבודה בשעות שונות, כך שלא שהו זו במחיצת זו בחלל המזכירות במשותף. בין השנים 2015-2017 נעדרה החברה לעבודה בשל שמירת היריון ובהמשך חופשת לידה. החל מסתיו 2017, לאחר שובה של החברה לעבודה מחופשת הלידה, עבדו העובדת וחברתה בשעות דומות בחלל המזכירות המשותף.

6. שלישית, תמליל חלק מהמסרונים שהוחלפו בין העובדת לבין חברתה לעבודה צורף כנספח לתצהיר העובדת (נספח י'). עיקר התמלילים היה בגדר שיח חברתי בין העובדת לחברתה לרבות שיח אודות מערכות היחסים עם קרובי משפחה וכן אודות אי שביעות רצונה של העובדת מייצוג המעסיק אותה בהליכים המשפטיים האישיים. במיעוט המסרונים, שהם בעיקר מחודש אוקטובר 2019, קרי בשלהי תקופת ההעסקה, קיימות התכתבויות הרלבנטיות לטענת ההטרדה המינית. כך למשל ביום 20.10.19 כותבת העובדת לחברתה לעבודה, כך: