פס"ד שדן באומדן פיצויים לנפגע תאונת דרכים, ובין היתר, עסק בשאלה מתי תשלומים מקופת הפנסיה לא ינוכו מהפיצויים הנפסקים

• מונחת לפניי תביעה לפסיקת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעטיה של תאונת דרכים אשר אירעה לתובע ביום 3.10.2017 (להלן: "התאונה"). במועד התאונה, ביטחה הנתבעת את רכב התובע בביטוח חובה.

• הצדדים חלוקים ביניהם, בעיקר, בשאלת גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים

• התובע יליד שנת 1972 (בן כ-48.5 כיום), טוען בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה הוא נפגע בכל חלקי גופו, בעיקר בגפיים התחתונות. הוא סבל גם משפשופים וחבלות בזרועותיו ובכפות ידיו. ממקום התאונה, פונָה התובע באמצעות מונית לקבלת טיפול רפואי ב-"טרם" ושם נמצא שבר ברגלו הימנית. התובע הועבר באמבולנס לבית החולים. שם עבר ניתוח לצורך קיבוע השבר ואושפז עד יום 17.12.2017 (75 ימים מיום התאונה). ביום 4.1.2018 עבר התובע ניתוח נוסף לקיבוע הרגל באמצעות פלטינה ואושפז עד יום 11.1.2018 (7 ימים). התובע טוען, כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים בכל חלקי גופו אשר מקשים עליו בחיי היום-יום, בתפקוד בכלל וגם בכושר השתכרותו, דבר שהביא להפסקת עבודתו כליל כאיש תחזוקה בבית ספר בשירות עיריית ירושלים (להלן: "המעסיקה").

• הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי אומנם נפגע התובע בתאונה אך לנכותו הרפואית אין משמעות תפקודית. התובע בחר שלא לשוב למעגל העבודה לאחר התאונה ולא עשה כל מאמץ לשם כך, למצער להשתלב בשוק העבודה בהתאם ליכולותיו. על כן, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד לפי האומדן שהוא עותר לו.

הנכות הרפואית

• ביום 27.11.2018 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני בין הצדדים לפיו מונה מומחה מוסכם ביניהם בתחום האורתופדיה, ד"ר ר' מושיוב (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע ביום 23.12.2018 ונתן את חוות דעתו הרפואית ביום 24.2.2019 (להלן: "חוות הדעת").

• לפי חוות הדעת, בעת בדיקתו, התלונן התובע לפני המומחה בגין כאבים בברך ובשוק ימין, כאשר הכאבים מלווים בהגבלת תנועות, בנפיחות ובצליעה. התובע גם התלונן שהוא מתקשה בפעילות פיזית, בעמידה, בהליכה, בנשיאת משקל ולא שב לעבודתו. כאמור, התובע נבדק ביום 23.12.2018, ובחוות הדעת נרשם בפתח פרק הבדיקה: "התובע מתהלך בקושי עם צליעה אנטלגית ניכרת על רגל ימין ונזקק לקביים" (עמוד 2).

• לאחר עיון בחומר הרפואי שהוצג לו ולאחר בדיקתו, מצא המומחה כי בתאונה הנדונה נגרם לתובע שבר מרוסק של הפלטו-הטיביאלי בברך ימין. השבר התחבר אך נותרה אי-סדירות בשני המדורים (בעיקר במדור הלטרלי). בבדיקה אובחנה צליעה אנטלגית ניכרת, דלדול שרירים, הגבלת תנועות וגם רגישות לטרלית עם סימן שחיקה חיובי. המומחה העמיד את שיעור הנכות הרפואית על 20% לפי סעיף 35(1)(ג) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").