פס"ד עוסק במחלוקת בין זוג ידועים בציבור על הסכם ממון ובוחן את משקלה של בדיקת פוליגרף לישוב המחלוקת

הסיפור העובדתי בתמצית :

בני זוג ידועים בציבור עורכים הסכם ממון המסדיר בין השאר השבת הלוואה בסך 100,000₪ שהעבירה האשה לאיש. לאחר אישור ההסכם בבית המשפט, נוטלת האשה הלוואה נוספת, הפעם בסך 150,000 ₪ ולטענתה מעבירה 145,000 ₪ מתוכם לנתבע "כהלוואה נוספת" שאמורה להיות מוחזרת עד 11/2034 בתשלומים של 1000 ₪ לחודש. לשיטתה הצדדים חתמו על תוספת בכתב יד על הסכם הממון המצביע על כך שזו אכן הלוואה וחוב של הנתבע כלפיה. כארבע שנים לאחר מכן מתערערים יחסי הצדדים והם נפרדים ומתגלעת מחלוקת ביחס לאותם כספים, כאשר האשה תובעת השבתם במלואם ואילו האיש טוען כי ניתנו לו רק 60,000 ₪ מתוכם אך זאת כמתנה וכי מעולם לא חתם על התחייבות להשיב כספי ההלוואה. עם מי הדין?

הקושי המשפטי וריכוז נקודות המחלוקת הבאות המצריכות הכרעה:

מה הסכום שהעבירה התובעת לנתבע: האם 145,000 ₪ כטענתה או שמא רק 60,000 ₪ כטענת האיש?

לאחר קביעת היקף סכומי הכסף שהועברו יש להכריע האם ניתנו כמתנה או כהלוואה?

האם התוספת בכתב יד על הסכם הממון אכן נחתמה על ידי הנתבע או מדובר בזיוף חתימתו?

כיוון שמדובר בעדויות יחידות של בעלי דין, כיצד יש להעריך מהימנותן ולקבוע את משקלן?

האם וכיצד יכולה תזת מקצועיות השפיטה להתמודד מול בדיקות פוליגרף והשוואת כתבי יד שנערכו בתיק זה וקבעו שהתובעת דוברת שקר והאיש דובר אמת?

הצדדים, הסכמיהם ויחסיהם המשותפים:

1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר שחיו זו עם זה ללא נישואין, בדירתה של התובעת בקיבוץ *** בין השנים 2012 ועד 2/2018. לכל אחד מהצדדים יש ילדים מקשר נישואין קודם לבני זוג אחרים. מטעמי נוחות יכונו הצדדים : "האיש", "האשה". האשה הינה שכירה עובדת מדינה ואילו האיש היה ברוב המועדים הרלבנטיים ליחסים שוטר ביחידה מרחבית (עד תחילת 2017).

2. ביום 7/2/2013 התקיים דיון בבית משפט זה בתה"ס 54748-01-13 בבקשת אישור הסכם ממון שערכו הצדדים ביום 24/12/2012 להלן: "ההסכם"). ההסכם הסדיר הפרדה רכושית בין הצדדים ביחס לכל רכוש ונכס שצברו קודם לקשר לרבות דירת האשה בקיבוץ *** ובכלי רכב שבבעלותה וכל נכס חליפי במקומם וכך גם ביחס לרכב שהיה בבעלות האיש (סעיפים 3.1.-3.8 להסכם). כן קבעו הצדדים בהסכם כי זכויות ורכוש שיירכשו לאחר ובמהלך הקשר ייחשבו כמשותפים ויחולקו ביניהם בחלקים שווים (סעיף 4 להסכם). בנוסף, ציינו הצדדים בסעיף 3.9 להסכם כי ביום 6/9/2012 נטלה האשה הלוואת משכנתא בסך 100,000₪ אותם העבירה לאיש והוא התחייב לשלם לה 1500 ₪ מדי חודש שהם מחצית מההחזר של אותה הלוואה. בסעיף 3.10 הצהירו הצדדים כי גם אם ייפרדו הצדדים יהיה מחויב האיש להמשיך ולשלם חלקו בהלוואת המשכנתא עד אפריל 2018. בסעיף 5.2. להסכם קבעו הצדדים כי מסכימים שכל שינוי ו/או תיקון ו/או תוספת להסכם מחויבים להיות בכתב ובחתימת שניהם. ההסכם אושר על ידי וקיבל תוקף של פסק דין בישיבת 7/2/2013.

3. אין ספק כי הקשר בין הצדדים הלך והתהדק לאחר חתימת ההסכם והדבר ניכר מחילופי הודעות ביניהם, רישום ילדיה של האשה בביטוח בריאות שיניים משלים שהאיש שילם ועוד. אך עם זאת, אין חולק שלא הועברו בין הצדדים סכומי כסף בסדרי גודל דומים לסכומים מושא המחלוקת שלפניי.