פס"ד לפירוק שיתוף ב - 4 נכסי נדל"ן משותפים

1. הצדדים (להלן גם: "הבעל" ו - "האישה") בני זוג שנישאו זה לזו בשנת 1990, הורים ל - 3 ילדים בגירים.

חיי הנישואין של הצדדים נקלעו למשבר בשנת 2016 לערך והם החלו מנהלים הליכים שונים בקונפליקט גבוה בבית משפט זה ובבית הדין הרבני.

הצדדים טרם התגרשו.

בפני בית משפט זה תלוי ועומד הליך אחד בין הצדדים - תביעה רכושית שהגיש הבעל בחודש אוקטובר 2018. ההליך נוהל תחילה בפני כב' שופטת מ. ברדנשטיין, ועם מעברה לבית משפט אחר, הועבר לטיפולי בחודש אוקטובר 2019. עתירת הבעל היתה לפירוק שיתוף ב - 4 נכסי מקרקעין של הצדדים, אולם הצדדים נתנו הסכמתם כי ההליך יכלול את כלל העתירות הרכושיות של כל אחד מהם, וללא צורך בהגשת תובענות נוספות.

במאמר מוסגר יצויין כי בחודש ינואר 2012 הגיש הבעל תובענה נגד בתם של הצדדים, בקשר עם דירת מגורים שהאחרונה בעלת הזכויות בה. תובענה זו תידון בנפרד.

2. לצדדים זכויות, בחלקים שווים ביניהם, ב - 4 נכסי נדל"ן: בית המגורים בו הם מתגוררים יחדיו עד עצם היום הזה, עם ילדיהם, ברח' XXXXX, 2 דירות שנרכשו להשקעה באותו בית משותף ברחוב XXXXXX ודירה שנרכשה להשקעה ברח' XXXXXX. כמו כן, הבעל הוא בעל הזכויות הבלעדי של בית מגורים המכיל 2 יחידות דיור ברח' XXXXX. את הזכויות בבית הוא ירש מהוריו עפ"י צוואה שקויימה.

3. ראוי לציין, להשלמת התמונה, כי בעוד שהבעל בריא ועובד, למרבית הצער, אצל האישה נתגלתה בשנת 2016 לערך מחלה קשה מאד (אטקסיה צרבלרית). היא מוכרת כבעלת נכות בשיעור של 90% מאת המל"ל. היא מקבלת גמלת נכות מאת המל"ל ומאת חברת הביטוח כלל. היא מתניידת בכיסא גלגלים, נעזרת במטפלים, אינה יכולה לעבוד ובשל מחלתה אף דיבורה חלש מאד, איטי ולא ברור.

4. הבעל עותר, כאמור, לפירוק שיתוף ב - 4 נכסי הנדל"ן המשותפים וחלוקתם בחלקים שווים בין הצדדים. הבעל טוען כי אין להורות על חלוקה בלתי שוויונית הואיל ונכותה של האישה נתגלתה לאחר פרוץ הקרע. לשיטתו, הקרע ארע בשל בגידת האישה בו. הבעל טוען כי מצבו הכלכלי אינו טוב והעסק העצמאי שלו (תיקון משאבות מים) אינו מניב הכנסה גבוהה. הבעל טוען כי גם אם נתחשב בנכותה של האישה, הרי שהיא מקבלת גמלאות וקצבאות, ובשים לב ששכרו אינו גבוה, אין פער משמעותי בין הצדדים, המחייב חלוקה בלתי שוויונית. הבעל טוען, בין היתר, כי הזכויות בבית המגורים ברח' XXXX הן שלו בלבד, לא היתה כל כוונת שיתוף של האישה, הוא ירש הזכויות מהוריו המנוחים, לא שילם דבר וחצי דבר ליתר 7 אחיו עבור הזכויות הנ"ל ואף, כאמור, לא הראה כל כוונת שיתוף של אישה. הבעל טוען כי הצדדים התגוררו באחת מיחידות הדיור של הבית הנ"ל למשך כ - 17 שנים, אולם לא השקיעו דבר בנכס.

5. האישה טוענת, בין היתר, כי יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית בשיעור של 75% לזכותה ו - 25% לזכות הבעל, וזאת בשל נכותה, פערי השכר ביניהם וכיו"ב. האישה טוענת כי אין משמעות לכך שגילוי המחלה היה סמוך לאחר תביעת הגירושין שהגיש הבעל לבית הדין הרבני, הואיל והמחלה קיננה בה קודם לכן מבלי שגילתה אותה. האישה טוענת כי יש לפסוק לה זכויות בשיעור מסויים, עפ"י שיקול דעת בית המשפט (בכתב ההגנה עתרה למחצית הזכויות אולם בסיכומים לא עתרה למחצית והותירה לשיקול דעת בית המשפט את השיעור) מהזכויות של הבעל בבית המגורים ברח' XXXXX, שירש מהוריו, הואיל והיתה כוונת שיתוף שהתבטאה בשני מישורים - האחד - השקעות ושיפוצים במהלך 17 שנים בהן התגוררו הצדדים באחת מיחידות הדיור במקום וכן תשלום מיסים ודמי היוון עבור הקרקע לרשות מקרקעי ישראל, והשני - סכומים שהשקיע הבעל בתשלום לאחיו ואחיותיו לצורך קבלת הבית בירושה באופן בלעדי, עפ"י דרישת אחיו, הואיל ובצוואה הורש לו בית בגודל 42 מ"ר וביום מות ההורים היה במקום מבנה גדול יותר, וההפרש נחשב ל"יתר הנכסים" ואמור עפ"י צוואת ההורים להתחלק בין כל האחים והאחיות בחלקים שווים ביניהם.