פס"ד חלקי בתובענה לזכויות בדירת מגורים שרכש הנתבע בטרם נישאי הצדדים

לב התובענה שלפני נעוץ בטענת התובעת לזכויות בדירת המגורים שרכש הנתבע בטרם נישאו הצדדים. הכוונה לדירת מגורים שרכש הנתבע ביום 21.1.07, ברחוב XXXXX XXX (להלן: "הדירה"). 

1. התובעת והנתבע, שעודם נשואים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום XXXX. ביום XXXX נולד בנם הקטין של בעלי הדין. אין מחלוקת כי בטרם נישאו, ניהלו הצדדים מערכת יחסים זוגית, שמשכה שנוי במחלוקת, אולם על פי הגרסה המרחיבה ביותר, נוהלה במשך כשנתיים.

1. מלכתחילה הוגשה התובענה כתביעה רכושית למתן שורת סעדים בקשר עם איזון נכסי הצדדים. בהתחשב בהסכמות דיוניות שקיבלו תוקף של החלטה ביום 16.3.15 לעניין רכבם של הצדדים, השבת כספים וביצוע פעולות בחשבון המשותף ונוכח הסכמה לביצוע איזון משאבים כולל הוסכם ביום 9.6.15 כי "... הפלוגתא במחלוקת הינה באם היתה כוונת שיתוף ספציפית בדירה בה מתגוררים הצדדים אם לאו..." (עמ' 2 לפרוטוקול). בהתאם נוהל הדיון גם לפני, משהועברה התובענה לטיפולי, ובהתאם גם נתבעו הסעדים בסיכומי התובעת. 

לצד זאת, הגישה התובעת תובענה בדבר מזונות קטין ותובענה למשמורתו (תמ"ש 54926-02-15 ; תמ"ש 54978-02-15). בתובענת המזונות ניתנה החלטה בדבר תשלום מזונות זמניים ביום 17.5.15 ובתובענה בדבר משמורתו של הקטין טרם נקבע כל ממצא אופרטיבי, הואיל והצדדים עודם חיים תחת אותה קורת גג.

תמצית טענות הצדדים

1. טענות התובעת - בתמצית, ובין היתר, טוענת התובעת כי יש להתחשב במשך חיי הזוגיות שלהם כמכלול ; כי הצדדים התכוונו לנהל חיים משותפים ואף ניהלו חשבון בנק משותף לו הפקידו כספים מדי חודש בו היה סך לא מבוטל כחסכון; לא נחתם הסכם ממון בין הצדדים ; כי יש להסתפק בנטל מועט להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירת מגורים ; כי התובעת רכשה מוצרים לבית ; כי הנתבע לא עבד תקופה ממושכת. כלל אלה מעידים לשיטתה על כך שיש להכיר בדירה כמשותפת לצדדים ולהוביל למסקנה כי יש לפרק השיתוף בה.

1. טענות הנתבע - בין היתר, מדגיש הנתבע כי הדירה נרכשה על ידו ועל ידי אימו טרם הנישואין, מכספים שהעבירה האם לקבלן ; מלוא התמורה עבור הדירה שולמה עת לא היו הצדדים בני זוג כלל (כעולה גם מעדותה של התובעת בבית המשפט) ;  התובעת לא נטלה כל חלק בהליך רכישת הדירה ; התובעת ידעה ואישרה לכל אורך הדרך  - לרבות בכתב - שהדירה איננה דירתה והיתה מודעת היטב גם לעמדתו של הנתבע, ששלל כל כוונה לשתפה בדירה ; עצם ההפרדה אף יצרה חיכוכים ומתח בין הצדדים ;  הצדדים התנהלו בנפרד מבחינה כספית בחשבונות משותפים והחשבון המשותף שימש למעשה רק לצורך משק הבית ; החזרי המשכנתא בוצעו באופן קבוע ודווקני מן החשבון הפרטי של הנתבע, לרבות באמצעות סכומים עיתיים שהעבירה לו אימו בתקופה בה לא עבד ; אין כל נפקות לשאלה אם נערך הסכם ממון אם לאו, נוכח משטר היסוד החל, והוא משטר האיזון לפי החוק והיות הדירה נכס שנרכש לפני הנישואין. כלל אלה מובילים למסקנה לפיה לא עמדה התובעת בנטל לשכנע בדבר כוונת שיתוף ספציפי בדירה.

הדין

1. אין מחלוקת, כי נוכח מועד נישואי הצדדים, חל בעניין משטר איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "החוק"). כך או אחרת, הרי שהדין הוא, כי גם בהינתן משטר איזון משאבים מכח החוק, עדיין יכול בעל דין להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס מסויים על יסוד הדין הכללי (השוו, למשל: בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.1.10), והאסמכתאות שם).

1. השאלה האם התקיימה כוונה שכזו לשיתוף בנכס מסויים היא שאלה עובדתית [לעניין זה ולנטלים היסודיים בהקשרו השוו, למשל: בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.3.07)].