פס"ד הקובע כי העסקת עובדים יוצאי ארצות אריתריאה וסודאן בטיפול סיעודי בבית אבות, מחויבת בהיטל העסקת עובדים זרים

הקדמה

המערערת מפעילה בית אבות סיעודי.

בשנות המס שבערעור (2012-2014) המערערת העסיקה עובדים זרים, מרביתם יוצאי אריתריאה וסודן (להלן – עובדים מסתננים) שהחזיקו באשרות שהייה זמניות מכוח הוראת סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – רישיון 2(א)(5)).

רישיון 2(א)(5) הוא: "רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה - עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה".

המערערת לא שילמה בגין העובדים המסתננים את היטל העסקת עובדים זרים הקבוע בסעיף 45 לחוק להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג-2003 (להלן – חוק ההבראה), והמשיב הוציא למערערת שומה במסגרתה חויבה בתשלום ההיטל.

סכום ההיטל השנוי במחלוקת הוא: 561,144 ש"ח (בשנת מס 2012), 750,052 ש"ח (בשנת מס 2013) ו- 572,221 ש"ח (בשנת מס 2014) (הסכומים הם במונחי קרן).

בע"א 4946/16 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון ) (12.9.2017) להלן – עניין שלמה סעד( קבע בית המשפט העליון כי מעסיקים של עובדים, שנכנסו לישראל בניגוד לדין ומחזיקים ברישיונות שהיה זמניים מכוח סעיף 2(א)(5)), חבים בתשלום היטל העסקת עובדים זרים בדומה למעסיקים של עובדים זרים חוקיים (בקשה לדיון נוסף נדחתה במסגרת דנ"א 8496/17 ישרוטל בע"מ נ' פ"ש אילת (31.5.2018)).

אין מחלוקת בין הצדדים כי למערערת אין היתר להעסקת העובדים המסתננים ואין מחלוקת כי לעובדים המסתננים אין היתרי עבודה, לא באופן כללי ולא בתחום הסיעוד בפרט.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם ניתן לראות בעובדים המסתננים שעסקו אצל המערערת בסיעוד כמוחרגים מגדר המונח "עובד זר" לעניין סעיף 44(א)(3) לחוק ההבראה, אשר ממעט מתוכו "עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי", ובהתאם לפטור את המערערת מתשלום היטל העסקת עובדים זרים.

אקדים ואומר, כי לאחר שקראתי בעיון את טענות המערערת לא מצאתי לשנות מהחלטותיי בעניין מעונות יניב ובעניין ביחד-עטרת אבות, בהן קבעתי כי חיוב מוסד סיעודי בהיטל העסקת עובדים זרים, בדין יסודו.

הקורא מוזמן לעיין בפסקי הדין בעניין מעונות יניב ו-ביחד-עטרת אבות ומופנה בעיקר לניתוח המסגרת הנורמטיבית להעסקת עובדים זרים בישראל באופן כללי, ובענף הסיעוד בפרט, לסקירת נסיבות השהייה המיוחדות של העובדים המסתננים בישראל ולדיון בטענות המערערות שם, הזהות בעיקרן לטענות שמעלה המערערת דכאן, ואין צורך לחזור על הדברים (ראו, ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 45494-01-16 מעונות-יניב בע״מ נ' פקיד שומה גוש דן (15.01.2019); ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 29530-03-18 ביחד-עטרת אבות (שותפות רשומה) נ' פקיד שומה גוש דן (06.03.2019)).

אציין כי כב' השופט ש' בורנשטין דן גם הוא לאחרונה בשאלה שבמחלוקת וקבע, כי לא ניתן לומר שהעסקתם של מסתננים בעבודות סיעוד היא בבחינת העסקה "כדין" המקנה למעסיקיהם פטור מתשלום ההיטל (ראו, ע"מ (מחוזי מרכז) 15031-01-18 עמל בשרון בע״מ נ' פקיד שומה כפר סבא (30.04.2019) (להלן – עניין עמל בשרון)).

משנאמרו הדברים, אפנה לבחינת טענות המערערת, דבר דבור על אופניו.

טענות המערערת לעניין מעמדם הייחודי של יוצאי ארצות סודאן ואריתריאה

1. המערערת מתארת בהרחבה בסיכומיה את מצבם הייחודי של העובדים המסתננים יוצאי אריתריאה וסודאן. לטענתה, מצבם הייחודי מחייב פרשנות מצמצת של חוק ההבראה באופן שאין לראות בהם כעונים על הגדרת "עובד זר" שבחוק עובדים זרים ולכן אין לחייב את מעסיקיהם בתשלום היטל העסקת עובדים זרים. לגישתה, העובדים, בעלי אשרה מסוג 2(א)(5), אינם אותם עובדים זרים שהמחוקק ראה לנגד עיניו ושאת אי העסקתם ביקש לתמרץ תוך עידוד העסקתם של עובדים ישראלים (ראו למשל, סיכומי המערערת סעיפים 7, 19.6, 27, 28 ועוד).
2. לשיטת המערערת, יש להתייחס לנסיבות המיוחדות של עובדים אלה ולבחון את מעמדם בהתאם למבחנים שנקבעו באמנת הפליטים.
3. עוד טוענת המערערת, שאין לייחס למחוקק כוונה להחיל את הגדרת "עובד זר" שבחוק ההבראה על מסתננים בתחום הסיעוד. המערערת מדגישה כי עובדים ישראלים אינם נלהבים לעבוד בסיעוד, וכך יוצא כי התכלית לעודד מעסיקים להעסיק עובדים ישראליים ממילא אינה מתממשת בתחום זה. המערערת מפנה לכך שהמחוקק הקנה הקלה מובנית בשיעור ההיטל בתחומים שבהם ישנה מצוקה קשה של עובדים ישראליים, כגון בענפי החקלאות, תעשיה, בניין וסיעוד (סעיף 45 לחוק ההבראה).