פס"ד העוסק בנסיבות של שימוש בדירה על-ידי דייר מוגן לביצוע עבירות מין, והאם בגין כך יש להורות על פינויו מהדירה

השופטת עינת רביד:

1. ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ל' ביבי) בת"א 53501-01-15 מיום 7.9.17 בגדרו נדחתה תביעת המערערת לפינוי המשיב, המרצה כיום עונש מאסר בגין עבירות מין בקטינים, מדירה המושכרת לו כדייר מוגן (להלן: הדירה), כאשר חלק מהעבירות בוצעו בדירה. עוד נפסק סך של 10,000 ₪ הוצאות לזכות המשיב.

תמצית פסק הדין

2. הדירה בבעלות המערערת מצויה ברחוב ....... ....., והמשיב (בשנות ה-... לחייו) מחזיק בה כדייר מוגן. המערערת מחזיקה בדירה כ- 30 שנה והבעלים הנוכחי (....) רכש את מניות המערערת בשנת 1993 (עמוד 8 שורה 26 לפרוטוקול מיום 5.4.17). המשיב מחזיק בדירה מכוח היותו דייר נגזר כבנו של הדייר המוגן, אשר נפטר בשיבה טובה לפני כשבע-שמונה שנים.
3. כנגד המשיב ננקטו הליכים פליליים במסגרת ת"פ 42343-01-13 והוא הורשע על פי הודאתו בביצוע המעשים הבאים שחלקם בוצעו בדירה כמפורט להלן:

"בביצוע מעשים מגונים בקטינים...

(ההמשך חסוי)

4. כתוצאה מההרשעה הגישה המערערת תביעת פינוי בעילות שונות. המערערת חזרה בה מכל העילות, למעט העילות הקשורות בהרשעה הפלילית כדלקמן: עילה לפי סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב – 1972 (להלן: החוק). לאור השימוש בדירה למטרה פלילית, בלתי חוקית ובלתי מוסרית בעליל; עילה לפי סעיף 131 (2) לחוק הואיל והנתבע לא קיים ואינו מקיים תנאי מתנאי השכירות, ובכלל זה עשה שימוש בדירה למטרה פלילית ובלתי חוקית; עילה לפי סעיף 131(5) ו – (6) לחוק בהינתן שמעשיו החמורים והפליליים של הנתבע גרמו מטרד ו/או יצרו מפח נפש ורוגז לשכניו.
5. במסגרת בירור ההליך נשמעו העדים הבאים: ...., בעלים ומנהל המערערת. גב' ... ומר ...., אחיו של המשיב. המשיב לא העיד.
6. בית משפט השלום קבע כי עילת הפינוי על פי סעיף 131(4) לחוק אינה מתקיימת כיוון שמתוך כתב האישום, ניתן ללמוד כי השימוש בדירה לא היה שימוש קבוע ומתמשך לצורך ביצוע עבירות פליליות, אלא מדובר בשימוש שאירע פעמיים ואשר ניתן להגדירו כאקראי או מזדמן. כמו כן אין מדובר במקרה בו העבירה הפלילית לא הייתה מתבצעת ללא השימוש במושכר.
7. עוד קבע בית המשפט כי טענת המערערת ולפיה המשיב עשוי לשוב על העבירות אשר בהן הורשע הינה בסברה ומשכך, טעונה חוות דעת, אשר לא הוצגה; כי האמור בהכרעת הדין הינו נכון לשנת 2013 ומשכך, אין בו בכדי להוות הרמת הנטל למועד התביעה ובנוסף, ספק באם הינו רלוונטי; וכי בכל הנוגע למסוכנות המשיב לשכניו הרי שלא הוצגה כל ראייה המלמדת על קיומם של קטינים בבניין או באזור.
8. כך גם לא מתקיימת העילה לפי סעיף 131(5) לחוק מכיוון שאין מחלוקת כי המערערת אינה בגדר "שכנו" של המשיב. וכן לא הוכח כי המשיב מהווה הכבדה לשכניו באופן קבוע ולא הובא שכן להעיד על כך.
9. אשר לעילה של אי קיום תנאי מתנאי השכירות, אשר אי קיומו מעניק את הזכות לפינוי - סעיף 131 (2) לחוק התמקדה המערערת בטענה כי הפרת הסכם השכירות מצאה ביטויה בהענקת רשות לצדדים שלישיים ו/או קרובי משפחתו של המשיב לבצע שימוש קבוע ובלתי מורשה בדירה, נקבע כי לא הוצג הסכם השכירות המוגן ועל כן לא הוכח כי קיים תנאי מפורש בחוזה השכירות אשר אוסר או מחייב פעולות מסוימות. כמו כן, הוכח, כי בעבר נהגה משפחת המשיב להיכנס לדירה על מנת לתחזקה וכי אזכרת האב, לאחר פטירתו, התקיימה בדירה, ולא יותר מכך.

 תמצית טענות המערערת

10. מחלת הפדופיליה בה לוקה המשיב, שהוא עבריין מין מורשע שאף לא טרח להשתתף בהליך המשפטי, אינה אירוע "מזדמן" או "אקראי", כי אם ליקוי נפשי מסוכן המסכן דרך קבע קטינים וגזר הדין בעניין המשיב קובע ממצאים קשים בעניין זה ועל פי התסקיר, המשיב אינו מגלה תובנה לעומק הבעיה ולסיכון. עוד מצוין כי למשיב עבר בנושא הואיל וכבר הורשע בעבירות דומות כלפי שני קטינים.
11. המערערת טוענת כי כל עניינה במסוכנות, בשיטתיות, בדפוס ההתנהגות הערמומי שמאפיין את המשיב וישוב להתקיים לאחר שובו למושכר ותוך ניצול המושכר כדי לבצע זממו בסתר בבחינת "דרכו להשתמש במושכר". וכן כי אין להשוות זאת לקיום עסק בלתי חוקי במושכר שאותו ניתן להפסיק בכל רגע בעוד שבמקרה זה מדובר במחלה שתגרום למשיב לשוב ולפעול.

תמצית טענות המשיב

12. המשיב תומך בקביעותיו של בית משפט השלום.
13. המשיב טוען כי בית המשפט צדק בקביעותיו העובדתיות בכך שמצא כי אין לייחס למחדל המשיב בהגשת תצהיר משקל משמעותי, כאשר המערערת עצמה לא הרימה נטל בהבאת שכנים מוטרדים או ראיות לשימוש קבוע בדירה מאז מאסרו של המערער.