פס"ד העוסק בהעברת זכויות במשק במתנה שלא הסתיימה ברישום, תוקפה של צוואה מאוחרת שאינה מתיישבת עם הסכם המתנה והוכחת התנהגות מחפירה

השופטת ת' נסים שי:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט מחמוד שדאפנה) מיום 19.1.20, במסגרתו דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער להצהיר כי הוא בעל הזכויות בבית המגורים המצוי במשק Xבכפר Y (להלן: "המשק"). בהתאם, דחה בית המשפט קמא אף את דרישת המערער למתן צו המורה למשיבים 3 ו- 4 להתפנות מבית המגורים המצוי במשק (להלן: "בית המגורים"), וכן לחייבם בדמי שימוש בסך 144,000 ₪ עבור התקופה בה התגוררו בו.

2. רקע עובדתי בתמצית

          המערער והמשיב 1 הם אחים, ילדיהם של ע.א. ז"ל וע.א. ז"ל (להלן בהתאמה: "המנוח" ו- "המנוחה", וביחד: "המנוחים" או "ההורים"). המנוחים רכשו את מלוא הזכויות במשק ובבית המגורים שהיה בנוי עליו בשנת 1956 מהזוג ד' ו-צ' ב. (להלן: "הזוג ב'"), אשר היו רשומים כחוכרים לדורות של המשק מכוח חוזה משבצת בין מנהל מקרקעי ישראל וכפר Y (להלן: "חוזה המשבצת"), וכן הסכם חכירה שנחתם בין הזוג ב' לבין קרן קיימת לישראל. במהלך השנים פעלו המנוחים יחד עם אגודת כפר Y (להלן: "האגודה") ובשיתוף מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") לרשום את הזכויות במשק על שמם, אולם הדבר לא עלה בידם והרישום במשק נותר על שם הזוג ב' עד ליום 7.6.2017. 

ביום 17.2.1978 חתמו המנוחים והמשיבים 1 ו-2 על הסכם מתנה, לפיו יועברו הזכויות במשק, ללא תמורה, על שמם של המשיבים 1 ו-2 (להלן: "הסכם המתנה"). ביום 15.3.1978 חתמו המנוחים על תצהיר מתנה, בו התחייבו להעביר את זכויותיהם במשק למשיבים 1 ו-2, במתנה וללא כל תמורה. אף המשיבים 1 ו-2 חתמו על תצהירי קבלת המתנה. העברת הזכויות במשק דווחה לרשות המיסים וניתנו אישורי מיסים. 

ביום 1.9.1978 ניתנה הסכמת האגודה להעברת המשק מהמנוחים למשיבים 1 ו-2, תוך שפורט הרכב המשק הכולל את בית המגורים. ביום 18.10.1978 הוגשה הודעה מטעם המשיבים 1 ו-2 למנהל מקרקעי ישראל אודות הרכב המשק והסכמת האגודה להעברתו.

המנוחים התגוררו בבית המגורים במשק לאורך השנים, כאשר אף המערער התגורר בו עד לשנת 1986. המשיבים 1 ו-2 עברו להתגורר במשק בשנת 1981, ובנו את ביתם לצד בית המגורים. במהלך שנת 2010 עברו להתגורר בבית המגורים המשיבים 3 ו-4 (בתם של המשיבים 1 ו-2 ובעלה), אשר מוסיפים להתגורר בו עד ליום זה.

המנוחה הלכה לעולמה ביום 27.8.2004. מכיוון שהצוואה שערכו המנוחים יחד לא נמצאה, ערך המנוח ביום 28.11.2004 צוואה חדשה. במסגרתה ציווה, בין היתר, את כל זכויותיו במשק למשיב 1, למעט בית המגורים, אותו ציווה למערער. כן ציווה כי ככל שהמערער לא יהיה מעוניין לקבל את הזכויות בבית המגורים, הן יעברו לבתם הנוספת של המנוחים (להלן: "הצוואה משנת 2004").

ביום 31.12.2012 ערך המנוח צוואה נוספת, במסגרתה שב והעניק למשיב 1 את כל זכויותיו במשק, למעט זכויותיו בבית המגורים, אותן שב וציווה למערער, בכפוף לאפשרות פיצולו של בית המגורים לשתי יחידות רישום נפרדות ולנכונות המערער לקבלו בירושה. המנוח הוסיף והורה כי מקום בו לא ניתן יהיה לפצל את בית המגורים כאמור ו/או המערער לא יהיה מעוניין לקבל את הזכויות בו, אזי כל זכויותיו של המנוח בבית המגורים יעברו בירושה למשיב 1 (להלן: "הצוואה").