פס"ד המכריע בתוקפה של צוואה והיקפה

צוואת האב במחלוקת בין מקצת יורשיו. נטען נגדה, בין היתר, כי זויפה. עורך הדין שערך אותה אינו יכול (מטעמים רפואיים) להעיד על נסיבות עריכתה ואחד משני העדים לה מתכחש לחתימתו;

היה ותתקבל הצוואה, מתעוררת שאלה מכרעת לא פחות בדבר היקפה של הצוואה, לאור שינוי במערך זכויותיו של האב בחלקה שציווה לאחד מבניו, שנים לאחר עריכתה.

רקע

1. המנוח נפטר ביום X. לאחר פטירתו הגישו הנתבעים בקשה למתן צו ירושה, או אז נודע כי המנוח הפקיד בידי הרשם לענייני ירושה צוואה בעדים מיום 28.3.2009, המעניקה לתובע את זכויות המנוח בגוש X חלקה X (להלן – חלקה X).

2. התובע, הזוכה על פי הצוואה, הגיש בקשה לקיומה, ואילו הנתבעים, המתנגדים, טענו כי הצוואה מזויפת, נעשתה מחמת טעות או השפעה בלתי הוגנת וכי יש להבטלה ולהורות על מתן צו ירושה.

3. ההתנגדות הוגשה על ידי אלמנת המנוח (אשר נפטרה אף היא מאז), בנותיו ובניו (למעט הבן X שבחר להישאר מחוץ לסכסוך), אך בפועל איש מהמתנגדים לא לקח כל חלק בהליך מלבד הנתבעים 1 ו- 7.

    

   המחלוקת

4. שני עיקרים לדיון, האחד נוגע לתוקפה של הצוואה והשני נוגע להיקפה.

5. אשר לתוקפה, הנתבעים טוענים כי חתימתו של המנוח על הצוואה זויפה, וכי ממילא נפל בה פגם מהותי, באשר העד לה מתכחש לחתימתו. עוד נטען בהקשר זה כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח אשר חילק עוד בחייו את המגרשים בין כלל היורשים, וכי המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. התובע מצדו שולל טענות אלו, ומחזיק בטענה כי הצוואה אמיתית ומשקפת את רצונו החופשי של המנוח. חלוקת המגרשים נעשתה בין האחים לאחר מות האב ועוד בטרם ידע על קיומה של הצוואה.

6. אשר להיקפה, הנתבעים טוענים כי בעת עריכת הצוואה למנוח כלל לא היו זכויות קנייניות בחלקה X, כך שלא היה בכוחו להוריש, באותה עת, את מה שאינו שלו. אומנם בהמשך המנוח נעשה בעלים של שלושה מגרשים בחלקה X (X, X ו-X) אך הוא הורה כיצד בכוונתו לחלקם בין בניו, באופן השולל את תחולתה של הצוואה. בסיכומים מטעמם שינו הנתבעים באופן חלקי את קו הטיעון, כך שהמנוח היה בעליו של מגרש אחד בלבד בחלקה X בעת עריכת הצוואה, וכי יתר המגרשים בחלקה הפכו לקניינו רק לאחר מועד עריכתה, בהסכם פיצויים עם רשות מקרקעי ישראל מיום 18.6.2016, כך שלכל היותר הצוואה חלה רק על המגרש שהיה בבעלות המנוח בעת עריכתה ולא יותר. התובע התנגד לשינוי משלא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתמודד עמו ומכל מקום טען מצדו כי כללי הפרשנות מובילים למסקנה שהמנוח התכוון להוריש לו את כל זכויותיו הקיימות והעתידיות בחלקה X.