פס"ד החלת חוק חלוקת חסכון פנסיוני

כב' השופטת אספרנצה אלון:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ליאת דהן- חיון) מיום 09.06.2022 בתלה"מ 32166-05-17 (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרו נעתר בית משפט קמא לתביעת המשיבה, החיל את החוק לחיסכון חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: "חוק החלוקה") וקבע כי חלקה של המשיבה בפנסיה החודשית שיקבל המערער יהיה בשיעור של 35.57% ממשכורתו במועד הפרישה, זאת בהתאם לחוות דעת מומחה בית משפט (להלן: "פסק הדין קמא").

2. בתמצית נאמר כי מדובר בבני זוג לשעבר אשר נישאו ביום [1979] והתגרשו בשנת 2007. המערער השתחרר משירות קבע בצה"ל כשלוש שנים לאחר הנישואין ומספר חודשים לאחר מכן החל לעבוד ב... , הוא מקום עבודתו הנוכחי. ביום [2002] חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, ובו הוסכם כי: "[...] המועד הקובע לאיזון יהיה יום 31.12.1998 וכי האישה (בענייננו - המשיבה), תהיה זכאית למחצית הזכויות הכספיות של הבעל (בענייננו - המערער) במקום עבודתו, אף שטרם גמלו עדיין וכל זכות או כספים הרשומים על שמו ו/או העומדים לזכותו במועד אחד ואשר נצברו במהלך השיתוף". הצדדים, כאמור, התגרשו בשנת 2007. בשנים 1998 עד 2015 היה המערער בקשר זוגי עם אישה שניה ומשנפרד המערער מהאישה השניה, נחתם בין השניים הסכם ממון המסדיר את חלוקת הרכוש ואיזון הזכויות ביניהם, מכוחו קיבלה האישה השניה סך של 19.50% מתוך קצבת הפנסיה התקציבית אשר תשולם למערער במועד גמילתן של הזכויות.

3. במאי 2017 פנתה המשיבה לבית משפט לענייני משפחה ועתרה למתן צו בהתאם לחוק החלוקה.

4. ביום 01.01.2018 מונה רו"ח אבי כהן כמומחה בית משפט לצורך עריכת חוות דעת. חוות הדעת הוגשה ביום 31.01.2018 ובגדרה קבע המומחה כי המשיבה זכאית לקבל סך של 35.57% מתוך קצבת הפנסיה התקציבית אשר תשולם למערער במועד גמלת הזכויות. למומחה בית המשפט נשלחו שאלות הבהרה והצדדים ויתרו על חקירתו. בית משפט קמא ניהל מספר רב של ישיבות לרבות ישיבות הוכחות, הוגשו סיכומי הצדדים וביום 09.06.2022, בחלוף כחמש שנים מפתיחת ההליך, ניתן פסק הדין קמא מושא הערעור.

5. המערער השיג על פסק הדין בשלושה אדנים מרכזיים – על החלת הוראות חוק החלוקה, על חישוב קצבת הפנסיה בהתאם למלוא שנות הוותק בעבודת המערער ועל כך ששיעור הקצבה נקבע על פי השכר במועד הפרישה ולא על פי השכר במועד הקרע.

6. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.12.2022, צמצם המערער את ערעורו לסוגיה אחת בלבד והיא מידת השפעת התארים על חלוקת החיסכון הפנסיוני העתידי שיתרחש בין הצדדים (עיינו פרוטוקול דיון מיום 26.12.2022, עמ' 6, ש' 19-20). לעניין זה יצוין שהמערער קיבל את אישור הזכאות לתואר ראשון החל מיום 23.07.2001, היינו כשנתיים וחצי לאחר מועד הקרע (31.12.1998). לעמדת המערער, המשיבה לא הייתה שותפה לרכישת התארים האקדמיים, לא תרמה למאמץ שהושקע לצורך השגתם, ומשכך אין היא זכאית ליהנות מפירותיהם.

7. המערער משיג על קביעות בית משפט קמא בסעיפים 62-64 שיובאו במלואן, כדלקמן:

   "62. זאת ועוד; מטענות הנתבע לא מצאתי שעלה בידו להוכיח שנותק הקשר בין קידומו המקצועי לאחר הפירוד, לבין תקופת הנישואין, קרי שהפירות אינם קשורים עם העץ המשותף. אמנם, בסיכומיו טען הנתבע שלאחר הפירוד עבר הכשרות ואף רכש שני תארים אקדמאים לצורך קידום שכר. ואולם, טענה זו לא נתמכה בכל מסמך ממנו ניתן ללמוד על השפעת הלימודים וההכשרות, ככל וקיימות, על משכורתו ביום הפרישה. אציין לעניין זה כי המדובר בטענות ברות הוכחה בנקל, וחרף זאת, לא עשה כן הנתבע. יתר על כן, בניגוד לטענתו לפיה התפתח לאחר המועד הקובע, בעדותו הצהיר שהינו "עובד מן המניין" והסיבה לגידול במשכורתו, שאף הוכפלה, הינה בשל חידוש הסכמי שכר לכלל העובדים. לעניין זה ראה עדותו בעמ' 36-37 לפרוטוקול , שם שהצהיר:

   "ש.אתה בא ואומר שביצעת כל מיני פעולות אחרי סיום השיתוף עם [מ'].

   ת.מה זה אומר?

   ש.לימודים, תארים, ששינו את השכר שלך.