פס"ד הדוחה בקשה לצו קיום צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת ועוד

לפניי בקשה לצו קיום צוואה והתנגדות לה, אחר המנוחה א' כ' ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 00.00.18 (להלן: "המנוחה").

רקע עובדתי ודיוני

1. למנוחה שמונה ילדים. מבקש הקיום הוא אחד מילדיה של המנוחה (להלן: "המבקש"), והמתנגדים הם יתר ילדיה (להלן: "המתנגדים").

2. בעלה של המנוחה, הוא אביהם המנוח של הצדדים, אשר נפטר ביום 00.00.1992 ואשר ביום 11.12.2013 ניתן צו ירושה בעניינו, לפיו אשתו המנוחה היא היורשת היחידה שלו.

3. ביום 14.04.15 נערכה צוואה, לפיה המנוחה מורישה את כל רכושה לבנה המבקש (להלן: "הצוואה"). בצוואה המנוחה הדירה את יתר ילדיה מעיזבונה.

4. ביום 16.04.19 הגיש המבקש בקשה לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה. לאחר שהוגשה התנגדות לקיום הצוואה, ביום 28.05.21 הועבר ההליך מהרשם לענייני ירושה לבית משפט זה. ב"כ היועמ"ש במשרד האפוטרופוס הכללי הודיע על כוונה שלא להתערב בהליכים. ביום 04.08.21 הגיש המבקש תגובה להתנגדות.

5. ההתנגדות מתבססת על שלושה אדנים על פי חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"): פגמים שנפלו באופן עריכת הצוואה; אי כשירות המנוחה לערוך צוואה; וכן השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה.

6. בהחלטה מיום 29.11.21, שניתנה לאחר שמיעת הצדדים בדיון באותו יום, נקבע כי טרם הדיון בהתנגדות לצוואה בעניינה של המנוחה, יש להכריע בטענות בדבר הפגמים הצורניים בצוואה לצורך הכרעה בשאלת נטל ההוכחה, וניתנו הוראות לשמיעת ראיות.

7. ביום 22.05.22 נשמעו ראיות לצורך בירור והכרעה בסוגיית העברת נטל ההוכחה, בשל טענת המתנגדים לפגמים צורניים בצוואה. הדיון הסתיים בהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, כי נטל הראיה יועבר מהמתנגדים אל כתפי המבקש להוכיח כי הצוואה בתוקף על פי כל העילות בדין.