פס"ד בתובענה למתן צו לחלוקת עזבון מנוחה ע"פ הוראות בצוואה ובהתאם לחוות דעת השמאיות שניתנו

התובענה שבפניי הינה תובענה בהתאם לסעיף 111(ג) לחוק הירושה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק הירושה") למתן צו לחלוקת עזבון המנוחה --- ז"ל- אימן של הנתבעת והתובעות (להלן: "המורישה" ו/או "המנוחה") על פי ההוראות הברורות בצואת המנוחה מיום 15.02.2012 (להלן: "הצוואה") ובהתאם לחוות הדעת השמאיות שניתנו.

רקע עובדתי:

1. א. הצדדים להליך זה, התובעות והנתבעת, הינן אחיות, שלושתן בנותיה של

                        המנוחה המורישה (להלן: "היורשות").

            ב.         המנוחה הלכה לעולמה ביום 28.5.2013 ; לאחר פטירת המנוחה הוגשה צוואתה

                        מיום 15.02.2012 לקיום וביום 9.9.2013, ניתן צו לקיום הצוואה.

2. א. בצוואה ציינה ופירטה המנוחה את היקף רכושה, כולל זכויותיה בשש דירות,

                        כספים בחשבונות בנקים וכיוב'.

ב.         המנוחה הורתה בצוואתה את שייעשה בעזבונה ואופן חלוקתו , תוך שהיא

            מציינת במפורש בסעיף 3.3 לצוואה  כי:

"מה שמנחה אותי זו חלוקה שוויונית בין שלוש בנותיי בכל עזבוני, אך גם רצון לבצע חלוקה בעין בין הבנות , באופן שלכל אחת מהן תהיה בעלות בשלמות על דירה ו/או חלקה ככל שהדבר אפשרי , על מנת למנוע חילוקי דיעות בין בנותיי".

ג.          בסעיפים 3.3.1 – 3.3.6 לצוואה פירטה המורישה אלו דירות  תועברנה  לכל אחת מהיורשות.

ד.         בסעיף 3.4 לצוואה, אשר בשל חשיבותו מובא הוא להלן במלואו, קבעה המנוחה מנגנון, אשר הוגדר ע"י המנוחה כ"מנגנון איזון", ולפיו ככל שהשווי המצטבר של שתי הדירות אשר תקבל כ"א מהיורשות יהיה שונה , יתבצעו תשלומי איזון בין הבנות וזאת מכספי העזבון, כך שהמנה שתקבל כל יורשת תהיה זהה. וכך קבעה המנוחה: