פס"ד בתובענה להצהיר כי מכונית נמצאת בבעלות חברה ושאלת סמכות עניינית

לפני בימ"ש בקשה לסילוק על הסף של תובענה בה מבוקש להצהיר כי מכונית נמצאת בבעלות חברה, וזאת  בנימוק של העדר סמכות עניינית

הבקשה להורות כי מכונית היא בבעלות חברה

1. ביום 16.8.20 הגישה המבקשת חברת "עורכי דין xxx" בקשה על דרך המרצת פתיחה בה ביקשה לקבוע כי עובד החברה עו"ד א. פ. (להלן: "א."), הרשום ברישיון כבעל רכב מסוג פיאט טיפו מ.ר XXX (להלן: "המכונית") מחזיק במכונית  בנאמנות עבור המבקשת וכי "הרישום הינו טכני/דקלרטיבי בלבד."

2. על פי הבקשה המשיבה 2 (להלן: "י.") וא. פרודים במשך יותר משנה והיא הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו xx. המבקשת אינה בעלת דין בהליכים המתנהלים בין א. לי. חרף ניסיונותיה של י., לצרף את המבקשת להליכים הללו בטענות שונות ומשונות.

3. המבקשת טענה שהרקע להגשת הבקשה הוא עיקול שהושת על המכונית במסגרת הליכי גירושין בין א. לי.. העיקול הוטל לאחר שי. פתחה תיק מזונות נגד א.. המבקשת הסבירה כי ניתנה החלטה בבקשה לביטול צו העיקול כי לרשם ההוצל"פ אין את הסמכות לקבוע את שאלת הבעלות בניגוד לרישום התקף במשרד הרישוי ולכן הגישה הבקשה כאן.

4. המבקשת טענה כי המכונית נרכשה ביום 26.5.16 בסך של 102,783 ₪, בין השאר, באמצעות כספי הלוואה בסך של כ- 36,000 ₪ שנטל א. מבנק הפועלים. יתרת הרכישה שולמה על ידי המבקשת ממקורותיה והיא התחייבה להחזיר ומחזירה בפועל לא. את התשלומים החודשיים בגין ההלוואה, כולל ריבית מידי חודש.

5. המכונית, כמו שאר הרכבים האחרים "בחברה", נרכשו על ידי המבקשת והם בבעלותה ורשומים ברשות הרישוי ע"ש בעל השליטה בחברה ועובדיה כנאמנים עבור המבקשת.

6. המבקשת טענה שי. ידעה כי המכונית שא. נוהג בו היא למעשה בבעלות המבקשת. "מה גם שהסכם הנאמנות, הוגש לבית הדין הרבני במסגרת ההליכים המתקיימים בין הצדדים."

7. עוד טענה שחלק מכתבי הטענות שהוגשו על ידי י. מציינים את נושא המכונית וצוין "רכב ממומן כולו על ידי החברה...לרבות הוצאות הרכב..". לכן, המבקשת עתרה ליתן פסק דין המצהיר כי המכונית הינה בבעלותה ולהורות על ביטול העיקול שהוטל על המכונית.