פס"ד בתובענה ובתובענה שכנגד שעניינן אבהות בעל כורחו ואי קיום זמני שהות על-ידי האב

הונחו בפניי שתי תובענות:

הראשונה תביעה כספית (תמ"ש 58523-05-19) בה עתר התובע, א.ה (להלן: "האב" ו/או "התובע") לחייב הנתבעת, נ.ג (להלן: "האם" ו/או "הנתבעת") בסך 250,000 ₪ בגין עוולת התרמית, הפרת חובת תום הלב ובכך שהנתבעת גרמה לו להיות אב "בעל כורחו".

השנייה תביעה להליכי ביצוע לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה -1995 (תמ"ש 13085-10-19), בה עתרה האם לחייב את האב בקנס בסך 1,500 ₪, בגין כל יום בו לא מקיים האב זמני שהות עם הקטין, כפי שנקבע בפסק דין.

הרקע העובדתי:

1. הצדדים הכירו בראשית שנת 2016 דרך הרשת החברתית "פייסבוק".
2. האב, יהודי רווק בן 32 שנים והאם, יהודייה גרושה כבת 35;
3. הצדדים ניהלו קשר קצר בן מספר שבועות אשר במהלכו קיימו הצדדים יחסי מין בהזדמנויות שונות וכתוצאה מכך הרתה האם ולצדדים נולד ביום 13.10.2016 בן משותף- א.ג ת.ז ______ (להלן: "הקטין").
4. האם הגישה תביעת אבהות (תמ"ש 22107-06-17); ביום 27.2.2018 ולאחר קבלת תוצאות בדיקת הרקמות, ניתן פסק דין אשר קבע אבהות התובע על הקטין.
5. האם אף הגישה תביעת מזונות קטין ( תלה"מ 70128-01-17); ביום 12.06.2018 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים במסגרתם חויב האב בדמי מזונות לקטין בסך של 1,300 ₪ לחודש, כמו כן חויב האב בתשלום 33% מדמי השכירות של האם בגין מדור הקטין וכן במחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

תמ"ש 58523-05-19

טענות האב:

6. לטענת האב, קיימו הצדדים יחסי מין רק לאחר שהאם הציגה בפניו מצג שווא כי היא נוטלת גלולות למניעת הריון באופן קבוע וכי היא אינה מעוניינת בהבאת ילדים; טוען האב כי שאל את האם מספר פעמים האם היא נוטלת גלולות והאחרונה השיבה בחיוב.