פס"ד בתביעת שוכר לחיוב משכיר בפיצוי בטענה להטעיה ומרמה

לפני בימ"ש תביעת שוכר לחיוב משכיר בפיצוי בטענה להטעיה ומרמה.

כתב התביעה

1. התובעים, תובע 1 ותובע 2 (להלן: "אלעד ואליהו"), בעלי תובעות 3 ו – 4 (להלן "השקעות וארכיובל") הגישו ביום 9.7.17 כתב תביעה בו טענו שמהות התביעה: נזיקית, חוזית ולשון הרע. התובעים ביקשו לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי בטענה כי כאשר השכירה להם נכס לצורך הפעלת מסעדה ידעה כי התובעים לא יוכלו לקיים הוראות ההסכם וזאת במרמה ובכחש.

התובעים טענו כי בהתאם לתוכנית העסקית, היו צפויים להרוויח עד לסוף שנת 2018 את הסך של 690,417 ₪. לכן, בפעולות הנתבעת, בפועל, נמנעה מהם היכולת להרוויח את הסכום הנקוב לעיל, ונגרם להם נזק, בפיצויי ציפיות בסך של 690,417 ₪.

לחלופין, טענו, הם השקיעו בנכס הוצאות הקמה בסך של 517,000 ₪ בגין שיפוצים, רכישת מוצרים, עלויות המנדף הנוסף, ועוד. כמו כן ביקשו החזר בגין הוצאות שכר בסך של 10,000 ₪ שנמנעו מכל אחד מהתובעים, וסה"כ 220,000 ₪.

כמו כן, ביקשו לפצות אותם בגין הנזקים הבלתי ממוניים שנגרמו להם בשל הגשת כתב האישום בסך של 100,000 ₪.

סה"כ ביקשו לחייב הנתבעת בסך של 837,000.

כתב ההגנה

2. הנתבעת הגישה ביום 31.10.17 כתב הגנה בו טענה כי בהתאם להוראות הסכם השכירות, חובת השגת רישיון עסק מוטלת על השוכר בלבד, ולנתבעת ו/או למי מטעמה אין ולא הייתה כל אחריות בקשר לכך. הנתבעת דחתה טענות התובעים להסתרת מידע וכן טענה להעדר יריבות ביחס לחלק מהתובעים וטענה לקיזוז.

הדיון הראשון