פס"ד בתביעת אישה למימוש הסכם שקבע הפרדה רכושית והתחייבות התנבע לשלם עבור חלקו בהוצאות הבית

ההליך

1. בפניי תביעתה של אישה, אשר עד לשנת 2015 חלקה חיים משותפים עם גבר, שניהם כבני שבעים, לשניהם לא היתה זו מערכת יחסים ראשונה והנה, לא "חתול שחור" אלא "פנתר" עבר ביניהם, שעה שככל הנראה מצא לו האיש, כלשונו של רבי עקיבא – "נאה ממנה".

2. משל לא היו השניים בוגרים, מנוסים ויראי שמיים פצחו השניים במסע טינה, הכפשות והשמצות, כל אחד כפי "כשרונו" ודומה שאיש לא יחלוק על התרשמותי שלא רק מניע כספי (נכבד כשלעצמו, בידי התובעת), אלא גם "נקם ושילם".

3. כך או כך, טענה האישה כי עם היכרותם של הצדדים בשנת 1993, חתמו הצדדים על הסכם שקבע הפרדה רכושית והתחייבות של הנתבע לשלם לה: "כל חודש סך 1,000$, בגין חלקו בהוצאות הבית".

4. מן ההסכם לא נמצא שריד ופליט ואת דבר קיומו מבקשת התובעת ללמוד מעדותה שלה, מעדות בנה ומעדות חברת העורכי הדין אשר עשתה את ההסכם.

5. משכך, דרשה התובעת סך המתקרב ל- 1,000,000 ₪. לאמור – סך 1,000$ כפול "עשרים וחצי שנה" (סעיף 36 לכתב התביעה).

6. אוסיף ואספר כי בין הצדדים גם נחתם הסכם מאוחר יותר אותו כינתה התובעת "פרטי" ו-"כתובה" ולא בא זכרו בכתב התביעה. זה צץ והופיע רק בשלב הראיות.

7. אוסיף עוד ואספר, כי אף שביום 06.11.16 ו-06.12.16 התריתי בתובעת כי עליה להגיש סיכומי תשובה ואני ממתין להם. אלו הוגשו זמן רב לאחר ההתראה ובנוסף, חרגו סיכומי התובעת מן ההיקף עליו הוריתי.

8. בנוסף תבעה התובעת גם השבת תכשיטים ומסמכים ש"גזל במרמה וללא רשות" לכאורה, הנתבע.

9. לעתירה נוספה גם דרישה, לפסוק לתובעת סך 120,000 ₪ הוצאות משפט.