פס"ד בתביעת אב למשמורת משותפת ותביעת אם להעתקת מקום מגורים

שתי תביעות בעניינם של הקטינים ל', ילידת x.x.17, וא', יליד x.x.19.

תביעה אחת היא תביעת האב, העותר לקביעת משמורת משותפת בעניינם ולחלוקת זמני שהות שוויונית בעניינם (תלה"מ 53896-07-20). התביעה  השניה היא תביעת האם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהעיר XXX לXXX, מקום מגוריה הקודם ומגורי הוריה (תלה"מ 18027-09-20).

רקע כללי ודיוני

1. הצדדים נישאו ביום 24.8.16 והחל מחודש אוגוסט 2017 החלו להתגורר בדירת מגורים בXXX הרשומה על שם האב.

כאמור, במהלך חיי הזוגיות הקצרים נולדו לצדדים שני ילדים – ל', כבת 3.9 שנים, וא' כבן שנה וארבעה חודשים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מועד הקרע ביניהם הוא חודש מאי 2020. בעקבות המשבר הזוגי עזב האב את הדירה המשותפת ועבר להתגורר בבית האם בXXX.

אין בין הצדדים מחלוקת של ממש כי גם עתה מקיים האב עם הקטינים זמני שהות נרחבים ומשמעותיים הכוללים לינה לעת הזו בעיקר עם ל' (בין היתר בעקבות החלטה שניתנה בבית הדין הרבני האזורי באשקלון ביום 25.6.20).

1. ביום 26.7.20 אסרתי לבקשת האב על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים, כסעד ארעי.

בהחלטתי מיום 17.8.20, לאחר דיון במעמד הצדדים, הותרתי את צו איסור העתקת מקום מגורי הקטינים על כנו והחלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט לבחינת מסוגלותם ההורית של הצדדים, משמורתם (גם בשים לב לגילם) והעתקת מקום המגורים המבוקשת בראי טובתם של הקטינים. ביום 25.8.20 מיניתי את הפסיכולוגית הגב' XXX כמומחית האמורה (להלן: "המומחית"). 

תביעת האם למתן היתר להעתקת מקום מגורי הקטינים הוגשה ביום 6.9.20.