פס"ד בתביעות להכרה בדירה בירושה כנכס משותף והשבת כספי פיצויים שנמשכו מחשבון משותף

התביעות מושא פסה"ד הן שתיים: הראשונה, תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו דירה שהתקבלה בירושה משותפת נוכח השקעה; לחילופין החזר השקעה וסעד הצהרתי לפיו מקרקעין שנרכשו מכספים שהתקבלו ככספי פיצויים בשל נזק גוף משותפים. השנייה, תביעה להחזר כספים שהתקבלו כפיצויים בגין נזקי גוף ונמשכו מחשבון הבנק המשותף.

לצורכי נוחות, האישה (שהגישה תביעתה ראשונה) תיקרא "התובעת" ואילו האיש ייקרא "הנתבע".

הרקע והצדדים:

1. הצדדים, בני זוג לשעבר, בני העדה הדרוזית, נישאו ביום xx.2011 והתגרשו ביום xx.xx.2021, לאחר שהגיש הנתבע ביום 01.05.2018 תביעת גירושין. הצדדים הורים לקטינה, ג' ילידת xx.xx.2012.

2. נתבעת 2 היא אחות הנתבע.

3. ברקע, מעורבות הנתבע בתאונת דרכים שאירעה ביום xx.2014. כתוצאה מהתאונה נותר הנתבע עם מגבלות פיזיות ועם פגיעה קוגניטיבית שחומרתה השתנתה ופחתה בחלוף הזמן. הנתבע נותר מרותק לכסא גלגלים.

4. על כן, עזבו הצדדים את הדירה בה התגוררו עובר לתאונה וביצעו בדירה עבודות על מנת להתאימהּ לצרכיו הפיזיים של הנתבע. הצדדים שבו להתגורר בדירה בחודש אפריל 2017.
5. בשל הפגיעה הקוגניטיבית שנותרה לנתבע, בתקופה שמיום 04.05.2015 עד ליום 05.04.2017, מונתה התובעת כאפוטרופא עבור הנתבע. יובהר כי הצו בוטל לאחר שמצבו הקוגניטיבי של הנתבע השתפר. ראו החלטות בהליך א"פ 35888-02-15.

6. כחצי שנה לאחר מכן, ביום xx.2018, עזבה התובעת את הדירה בה התגוררו הצדדים ומאותו מועד מתגוררים הצדדים בנפרד.

7. התובעת טענה כי היא נאלצה לעזוב בשל התקפות זעם ואלימוּת פיזית של הנתבע כלפיה וכלפי הקטינה. הנתבע הכחיש את הטענות.

8. במועד הנישואין עבדה התובעת כשכירה בחברת "מיה טורס" והשתכרה כ-7,000 ₪ נטו לחודש (ראו סעיף 7 לכתב התביעה) והנתבע עבד כשכיר בעבודות מזדמנות.

9. ביום חתונת הצדדים, 30.09.2011, עברו הצדדים להתגורר בדירה שבבעלות הנתבע. מדובר בדירה שאת זכויות הבעלות בה קיבל הנתבע בירושה מאביו. בדירה זו התגוררו הצדדים עד המועד בו עזבה התובעת את הדירה הרשומה כחלקה -- בגוש ---- ואשר מצויה ב ----- (להלן: "הדירה").