פס"ד בתביעה של שוכרים נגד המשכירה ותביעה שכנגד

לפני ביהמ"ש תביעה של שוכרים נגד המשכירה  ותביעה שכנגד.

כתב התביעה

1. התובעים (להלן: "השוכרים") הגישו ביום 22.11.18 כתב תביעה נגד המשכירה ובו ביקשו לאכוף הסכם שכירות, לחלופין לבטלו ולחלופי חילופין, שינוי חלקי של הסכם השכירות.

הגשת בקשה לסעדים זמניים

2. התובעים הגישו בצוותא חדא בקשה לסעד זמני. כבוד השופט אריאל צימרמן נתן מספר החלטות ביניים לגבי אופן הדיון בבקשה.

הדיון הראשון

3. ביום 3.1.19 התקיים הדיון הראשון. כבוד השופט צימרמן דן בבקשה לסעדים זמניים. לאחר הדיון ביהמ"ש פרסם החלטתו בה קבע שלא היה בבקשה ממש וחייב השוכרים בהוצאות.

הגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד

4. ביום 14.1.19 הגישה המשכירה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בכתב ההגנה, המשכירה טענה כי למרות ויתורים נכבדים מצידה, השוכרים הם אלה שהפרו ההסכם וציינה כי הגישה נגדם תביעה לסילוק יד, היא התביעה בתא 30702-12-18 (להלן: "תביעת הפינוי"). בכתב התביעה שכנגד המשכירה ביקשה לחייב השוכרים לשלם לה הסך של 357,511 ₪.

הגשת כתב הגנה שכנגד

5. ביום 4.3.19 השוכרים הגישו כתב הגנה שכנגד בו טענו כי בעלי הנכס דרשו מהמשכירה לסלק ידה מהנכס עקב אי תשלום דמי השכירות ו"בעוז רוחה היא מפנה אצבע מאשימה" אליהם.

הדיון השני

6. ביום 30.4.19 התקיים הדיון השני, הפעם לפני מותב זה. ביהמ"ש קבע תזכורת פנימית לצורך קבלת עדכון לגבי תוכן פסק הדין שלטענת הצדדים אמור להתקבל תוך זמן קצר בתביעת הפינוי שהמשכירה הגישה נגד השוכרים.