פס"ד בתביעה של אב המבקש לבטל את דמי המזונות של בתו הקטינה שנקבעו בהסכמה

לפני תביעה של אב המבקש לבטל את דמי המזונות של בתו, קטינה בת 13 שנים לערך, שנקבעו בהסכמה (להלן- "התביעה").

עיקר העובדות הצריכות לעניין

עיון בחומר הראיות ובתיקי המשפחה מלמד כי:

הצדדים (להלן גם- "האב" ו"האם", בהתאמה) הם בני זוג לשעבר גרושים זמ"ז משנת 2013, ונולדו להם שני ילדים: ב' יליד 18.7.03 (להלן גם - "הקטין" או "הבן"), ו- ק' ילידת 28.5.05 (להלן גם- "הקטינה" או "הבת").

התובע איש עסקים "קונה סחורה ומוכר סחורה ובאמצע יש עמלה" (עמ' 13, ש' 21) עוסק בסחר מותגים ועיקר פרנסתו בחו"ל (עמ' 13, ש' 23; עמ' 14, ש' 9, 13) והנתבעת שכירה עובדת בבי"ס לאיפור (עמ' 34, ש' 19).

בשתי הזדמנויות שונות קבעו הצדדים את משמורת הקטינים אצל אמם, וכן קבעו את דמי המזונות (כולל מדור והחזקתו) הדרושים לקטינים עד הגיעם לגיל 18, מלבד הוצאות רפואה חריגות וחינוך (שיעורי עזר). דמי המזונות נקבעו, תחילה, בהסכם גירושין ויחסי ממון מיום 24.4.2013 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 6.5.2013 ולפיו חויב הנתבע בדמי מזונות בסך של 15,000 ₪ לחודש (7,500 ₪ לכל קטין) (תמ"ש 31755-10-12) (להלן- "הסכם הגירושין") (שם, סעיפים 10-9, 17-16; עמ' 35, ש' 21-7); ובהמשך, בהסכם פשרה שאושר ביום 3.9.14 וקיבל תוקף של פסק דין לפיו חויב התובע בדמי מזונות בסך של 10,000 ₪ לחודש (5,000 ₪ לכל קטין) (תמ"ש 30426-02-14) (להלן - "הסכם הפשרה") (שם, סעיפים 7, 10).

לאורך השנים לא תמיד עמד התובע בהתחייבותו, ולא שילם את סכום המזונות שנקבע במועדו וכסדרו, מה שהביא את הנתבעת לפעול בהליכי גבייה בהוצאה לפועל (ר' סעיף 12 להסכם פשרה מיום 3.9.2014 תמ"ש 30426-02-14; עמ' 37, ש' 24; עמ' 38, ש' 6, 13-12; עמ' 40, ש' 19).