פס"ד בתביעה לשימוש בזרע של נפטר בהיותו קטין

פתח דבר:

1. עניינו של פסק דין זה בעתירת התובעים 1 ו- 2 לעשות שימוש בזרע המוקפא של בנם – ר' ז"ל (להלן: "ר"), שהלך לעולמו בטרם עת, על מנת שתהיה לו המשכיות. התובעים 1-2 (להלן ביחד: "ההורים") עותרים לעשות שימוש בזרעו של ר' לצורך הפרייתה של התובעת 3 ובמידת הצורך, לצורך הפרייתה של אשה פלונית.

2. בית משפט לא יכול לפתוח את פסק הדין מבלי להביע ראשית את השתתפותו בצער ההורים, אשר איבדו, בכאב ובצער שלא ניתנים לתיאור, את בנם - ר', בטרם עת.

3. הצער והכאב נכחו במהלך כל הדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט, הדמעות לא פסקו לזלוג, וגם אצל מי שניסה להסתיר זאת, הברק בעיניים חשף את הלחלוחית שלא ניתן היה לעצרה.

4. ר' הלך לעולמו עוד בטרם הגיע לגיל בגרות, בהיותו בן 17 ושלושה חודשים בלבד, לאחר שנלחם בגבורה במחלת הסרטן במשך כשנה וחצי.

5. משפחתו של ר' ניסתה עד הרגע האחרון להאמין שהוא יבריא, שהוא חזק, והרופאים אף אמרו שיש לו 90% סיכויי החלמה.

6. גם בעת שר' הבין כי אין סיכוי שינצח את המחלה, וגם כאשר מצבו הידרדר, המשיכו ההורים לקוות, ואף להביע בפני ר' תקווה זו, כי בשל חוזקתו, המחלה לא תכריע אותו.

7. וכך העיד בפניי האב "כן. אני עוד החזקתי ככה אצבעות התעצבנתי. היא חיבקה אותו הוא בכה והיא בכתה. אמרתי לו אתה תחיה יש עוד סיכוי שנעשה טיפול ביולוגי. הרופאים אמרו אין טעם להמשיך" (ראו: פרוטוקול דיון מיום 15.2.2024 עמוד 36 שורות 26-28), ועוד העיד האב שאמר לר' ממש לפני פטירתו שוב: "אמרתי לו אל תדבר ככה אתה לא תמות אנחנו נבריא" (ראו: פרוטוקול דיון מיום 15.2.2024 עמוד 39 שורה 8).

8. לא סתם בוחר בית המשפט לצטט עדויות אלה כבר בפתח פסק הדין. עדויות אלה מייצגות את החוזק המשפחתי, את התמיכה הגדולה, את החום והאהבה שנתנו ההורים לבנם עד יומו האחרון.