פס"ד בתביעה לצו עשה לגילוי מסמכים בחשבון המנוחה

בתיק תביעה לצו עשה השאלה שהועמדה לדיון הינה האם להיעתר לבקשה למתן צו גילוי מסמכי חשבון בנק המנוחה, כאשר אחד מבעלי הדין הוא גם שותף בחשבון והאם חל חיסיון במקרה דנן?

רקע והשתלשלות האירועים

1. המנוחה, הגב' *** ז"ל, היא סבתם של התובעים ושל הנתבעת 2 ואמם של הנתבעים 1 ו-3. המנוחה הייתה נשואה למר *** ז"ל (להלן: המנוח), אשר נפטר לפניה. אמם של התובעים והנתבעת 2 היא הגב' *** ז"ל, בתם של המנוחים ואחותם של הנתבעים 1 ו-3. המנוח נפטר ב** 2015 ואילו המנוחה נפטרה ב** 2019.

2. ב** 2020 ניתן צו ירושה וצו קיום צוואה מתוקן לצוואתה של המנוחה מ** 2007 ("הצוואה"). במסגרת הצוואה ניתנו בין היתר הוראות הנוגעות לכספי המנוחה, המצויים בבנק לאומי ב**; לחלקה בדירה ברחוב ** וכן לתכשיטים שונים. יוער כי המנוחה ציוותה לחלק את הרכוש האמור לעיל בין המנוח, הנתבעים 1 ו-3 ו"ע'". אין בצוואה הוראות הנוגעות לחלוקה לתובעים או לאמם המנוחה.

3. בצו הירושה נקבע כי מאחר ו[המנוח] ז"ל נפטר לפני המנוחה, ב** 2015, חלקו עובר לצאצאיו בחלקים שווים כדלקמן: לנתבע 1, לנתבע 3 ול[בת המנוחים] ז"ל. היות ו[בת המנוחים] ז"ל נפטרה לפני המנוחה, חלקה של [בת המנוחים] ז"ל עובר בחלקים שווים לצאצאיה, כדלקמן: הנתבעת 2, התובע 1 והתובעת 2. מעיון בהעתק צוואתו של המנוח כפי שצורף על ידי הנתבעים (נספח א' לתגובתם), לה ניתן צו קיום צוואה ב** 2016, עולה כי המנוח ציווה את רכושו למנוחה ואילו את כל רכושו לאחר 120 למנוחה, ציווה לנתבעים 1 ו-3, לרבות חלקו בדירה. כמו כן ציווה לנתבעת 2, 50,000 ₪.

4. ביום 8.12.20 הוגשה התביעה דנן, בד בבד עם בקשה למתן צו עשה זמני. ביום 9.12.20 דחיתי את הבקשה למתן צו זמני במעמד צד אחד בין היתר, לאור העובדה שהצו הזמני זהה לסעד העיקרי ועל כן אין הצדקה או דחיפות. כתב הגנה מטעם הנתבע 4 הוגש ביום 21.12.20, ואילו כתב הגנה מטעם הנתבעים 1 ו-3 הוגש ביום 19.4.21. הנתבעת 2 הגישה את עמדתה ביום 21.12.20 בה הביעה הסכמתה לשתף פעולה ולחתום על כל מסמך שיידרש על מנת לאפשר לתובעים כל מידע וביום 5.1.21 ונוכח הודעתה, הורתי כי הנתבעת 2 פטורה מלהתייצב בדיון כנגד ההתחייבות. קדם משפט ראשון בתביעה התקיים לפניי ביום 19.4.21. הבהרה מצד הנתבעת 4 הוגשה לתיק ביום 21.4.21.

תמצית טענות הצדדים

5. המחלוקת בבקשה זו נסובה סביב שאלת גילוי מסמכים וחיסיון הנוגעים לחשבון בנק אצל הנתבע4, בסניף *** 76, שמספרו ***, על שם *** (המנוח), *** (המנוחה) ו*** (הנתבע 3), מזה שנים רבות ("החשבון").

6. התובעים מעוניינים "לברר זכויותיהם ברכוש המנוחה" ולשם כך פנו בדרישה לקבלת תדפיס תנועות בחשבון הבנק של המנוחה משנת 2007 ואילך אך נתקלו בסירוב מצד הנתבעת 4, אשר דורשת הוראות בכתב מכל היורשים טרם מסירת המידע או לחילופין, צו מבית משפט. התובעים דורשים את פירוט החשבון משנת 2007 וזאת מן הנימוק שידוע להם כי מאז שנת 2007 חלה ירידה משמעותית בתפקוד המנוחים, וכן במהלך שנים אלו החל ניהול חשבונותיהם על ידי אחד מהנתבעים (עמ' 2, ש' 1-2, 4-7, 14). התובעים סבורים כי לא הוצג נימוק או טעם לגיטימי מצד הנתבעים לחריגה מהדין ומתן מידע לתקופה של שנה וחצי בלבד, בהתחשב בכך שהתובעים מוכנים לשאת בהוצאות.

7. ב"כ התובעים טענה כי בחשבון קיים תיק ני"ע בסך מיליון ₪ ואילו הנתבע 3, אשר כאמור צורף לחשבון, יכול להמשיך ולהתנהל בחשבון בלי שאף אחד ידע (עמ' 4, ש' 14-15). בסיכומיה הפנתה ב"כ התובעים לת"א (שלום ת"א) 14231-09-16 ארז בסון נ' מרים אדטו גורן (פורסם בנבו, 04.12.2017), שם לטענתה דובר על הליך זהה, במסגרתו סתר ביהמ"ש את ההלכה בנושא, וקבע חד משמעית כי אדם שנעשה בעליו של חשבון בנק שהיה מורשה בחשבון הזה עוד בחייו, ביחסים שבין היורש לבין הבנק, נעשה היורש צד להסכם שמכוחו פעל המנוח בחשבונו, כך שבהעדר מגבלה מיוחדת המושתת על הבנק, יש ליורש את אותם הכוחות שעמדו למנוח בחייו (עמ' 5, ש' 28-31).